כמו מי סבר משה רבנו ע"ה?

הרב דב קדרון

יבמות קטז ע"ב

לדעת בית הלל ורבי חנינא בן עקיבא, בכל מקום שגזרו חכמים על דבר בגלל מעשה שהיה, הגזרה חלה רק על אותן נסיבות שבהן היה המעשה שבגללו גזרו, כדוגמת אותו מעשה ובאותו אופן.

על פי הדעה הזו יישב בעל ספר ברית שלום (דברים פרשת נצבים) את קושיית הספרי (ואתחנן ג, הובא בילקוט שמעוני דברים ג, תתטו): "אעברה נא וגו', אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר: "כי לא תעבור את הירדן הזה".

משה רבנו, כמובן, לא חשב שניתן לעבור על גזרתו של הקב"ה שלא ייכנס לארץ, אבל מכיוון שלשון הגזרה היא: "לא תעבור", הוא הבין שרק בדרך של מעבר יבשתי נאסר עליו להיכנס לארץ, ומשום כך הוא התפלל שיוכל להיכנס באופן אחר.

וכך מובא בילקוט שמעוני (דברים ג, תתיט): "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אכנס לארץ ישראל דרך אויר או דרך חלל, אמר לו הקדוש ברוך הוא שמה לא תבוא וכו'". כי מכיוון שמשה רבנו סבר כסברת בית הלל שהגזרה חלה רק על פי הלשון המדויקת שבה נאמרה ורק באותו אופן, חשב שכניסה דרך האוויר אינה כלולה בה, לכן התפלל על כך, אולם הקב"ה ענה לו שלא יוכל לבוא לארץ בשום אופן.