סקר
מסכת בבא קמא:





 

רגישות לזולת / רפי זברגר

יבמות קיב ע''ב
  

הקדמה 

היום אנו מתחילים בסייעתא דשמיא פרק ארבעה עשר ''חרש שנשא חרשת''. כזכור מפרק קודם, חרש במשנה הכוונה לחרש אילם שגם אינו מדבר, שבזמן הגמרא מוגדר כ''אדם שאין לו דעת''. להלן מספר כללים בנושאים אלו:
1. קידושי חרש הינם מדרבנן כיוון שכאמור אין לו דעת.
2. קידושי חרשת בדרך כלל גם מדרבנן, אלא אם כן אביה מקדשה בהיותה קטנה, אז חלים הקידושין מן התורה.
3. הבעל יכול לגרש את אשתו מן התורה רק אם יש לו דעת.
4. האשה מתגרשת בין לדעתה ובין בעל כורחה.
5. קידושין דרבנן יכולים להיות מופקעים על ידי גירושין דרבנן.
6. קידושי דאורייתא אינם יכולים להיות מופקעים על ידי גירושין דרבנן.
 

הנושא

אמר רמי בר חמא: מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין, ומאי שנא דשוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין?
רמי בר חמא שואל מדוע יש תקנת חכמים שחרש יכול להינשא, לעומת שוטה שלא תיקנו לו חכמים אפשרות נישואין.
והרי לשניהם אין דעת, ולכאורה דינם היה צריך להיות שווה.
דתניא: שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום!
מוכיחה הגמרא את טענת השאלה מברייתא, שם למדנו כי שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו, נשותיהם פטורות בכלל מן הייבום, כיוון שקידושיהם לא חלו, אף לא מדרבנן, ולכן אינן צריכים להתייבם או לחלוץ.
חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן - תקינו להו רבנן נשואין, שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת - לא תקינו רבנן נשואין.
עיקרון התשובה של הגמרא: מה שיש לו סיכוי להצליח – יש עניין לתקן עבורו תקנות, ומה שאין סיכוי – אין טעם לתקן עבורו תקנות. לכן, חרש, למרות חירשותו הוא מסוגל לנהל חיי בית וחיי משפחה נורמליים. לכן תיקנו תקנה שניתן יהיה לקדש חרשת, ואף לחרש מותר לקדש חרשת, מאותה סיבה. מה שאין כן בשוטה. שם חיי הנישואין מועדים לכישלון, והגמרא אף מכנה זאת ''לגור עם נחש''. כלומר, כשם שאף אדם לא חי עם נחש (חוץ מאנשים שזהו תחומם) כיוון שלא יצא טוב מכך, כך אין לתקן תקנות אשר יגרמו לאדם לגור עם מישהו שבוודאות לא יסתדר איתו.
ומאי שנא קטן דלא תקינו רבנן נשואין, וחרש תקינו ליה רבנן נשואין?
למדנו בברייתא לעיל כי קטן נמצא באותה קטגוריה עם חרש, וגם קידושיו אינן קידושין. שואלת הגמרא, והרי קטן אינו נחש, ומדוע לא תיקנו גם קידושין לקטן?
חרש דלא אתי לכלל נשואין - תקינו רבנן נשואין, קטן דאתי לכלל נשואין - לא תקינו רבנן נשואין.
עונה הגמרא כי אדם חרש עתיד להישאר חרש כל ימיו, ולכן תיקנו לו חכמים קידושין, כדי שיוכל לחיות וליהנות ברמתו. מה שאין כן קטן. הרי הוא עתיד לגדול, ואז יהיה כאחד האדם. משכך, אין טעם לתקן עבורו תקנה שיוכל כבר לקדש בהיותו קטן.
והרי קטנה דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן נשואין!
לאור תשובה זו של הגמרא, שואלת הגמרא לגבי קטנה שאביה מת, יכולים אמה או אחיה לקדשה בקידושין מדרבנן. מדוע תיקנו תקנה זו, והרי היא עתידה לגדול?
התם שלא ינהגו [בה] מנהג הפקר.
בקטנה יש לנו מרכיב נוסף וחשוב. אנו מבקשים לשמור עליה, שלא ינהגו מנהג הפקר (זנות), לכן תיקנו חכמים שאם אחיה או אמה חשים בסכנה מעין זו, יכולים לקדשה בקידושין דרבנן. 
 

מהו המסר

למדנו היום מספר "תקנות קידושין" של חכמים המטיבים עם אנשים נשואי התקנה:
• קידושי חרש וחרשת המסוגלים לחיות חיי משפחה נורמליים ברמתם.
• קידושי ילדה קטנה על ידי אמה או אחיה במקרה ויש סכנה שינהגו בה מנהג הפקר.
מנגד למדנו כי אין לתקן תקנות ש''אין להם סיכוי להצליח''. וכן, אין לתקן תקנות שאו טו טו ישתנה המצב וסיבת התקנה תיפול (קידושי קטן).
בדור שלנו התפתחה מאוד המודעות ל"אנשים חלשים'' כאלו, ואף מתקנים תקנות רבות עבורם, אשר שורשם ותוכנם טמון בתקנותיהם של חכמינו מתקופות המשנה והגמרא.
כמו כן הטכנולוגיה מאפשרת יצירת כלים מתקדמים שפעם היו רק יכולים לחלום עליהם, כמו מחשבים המסייעים לעיוורים לקרוא, תרגום אודיו לחרשים וכן הלאה על זה הדרך.
למדנו מכאן רגישות גדולה לזולת, ושבעתיים לאנשים חלשים המשוועים ליחס אוהד, מקבל וחם. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר