סקר
מסכת בבא קמא:





 

הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל – בעל מרגליות הים / הרב א"מ וינשטוק


בשבוע זה הסתיים לימודה של מסכת סנהדרין בסדר הדף היומי. דומה שאין מי שלמד מסכת זו ולא נתקל בספר הנפלא מרגליות הים. בין אם הוא צורב בישיבה, ובין אם הוא מגיד שיעור. ניתן להניח כי אף מרבית המשתתפים בשיעורי הדף היומי, שמעו יותר מפעם ופעמיים את שמעו של ספר נפלא זה. אין זו יצירה פרשנית רגילה אלא כל בו של ממש למסכת. לצד ציטוט פירושים מגדולי הראשונים והאחרונים, מביא המחבר את הברקותיו הגאוניות, פרשנות מקורית, אוסף של מראי מקומות ומובאות מכל מפרש, מחבר, ואף מספרי השו"ת הנוגעים לענין. הכל כלול בפנים ודומה כי מאומה לא נעלם מעיני המחבר הגאוני.

אך עד כמה שהספר עצמו מוכר לכל, הרי דומה כי המחבר עצמו – הגאון רבי ראובן מרגליות, נותר אלמוני. מי הוא זה ואי זה הוא אותו גאון מופלא?


בקיא בחדרי תורה

דומה כי אין הגדרה המתאימה יותר למיצוי והגדרת דמותו של הגאון רבי ראובן מרגליות מזו שלמעלה – בקיא בחדרי תורה. בתולדות עמנו מצינו גדולים וטובים אשר גם אם לא נטלו על עצמם את עול הרבנות הרי שפועלם בימי חייהם מחד ועזבונם הספרותי מאידך הנציחום לדורות. כך מצינו את היעב"ץ שאמר כי בכל יום הוא מברך "שלא עשני אב"ד". וכך את ה"חיי אדם" שמספר בהקדמת ספרו כי היה סוחר ואת עיתותיו הפנויות ניצל לתלמוד תורה. והנה ספריהם היו ועודם מנכסי צאן ברזל של הספרות ההלכתית.

דומה שבדור זה, רבי ראובן הוא שמגלם את הדמות הזו של מי שאינו רב או מורה הוראה מחד ואינו תופס ישיבה ואע"פ כן שמו נישא לתהילה בקרב לומדי התורה זה דורותיים.

רבי ראובן מרגליות נולד בחודש כסלו התר"ן לאביו רבי משה ולאמו מרת מרים. אביו, טרח לטפח את בנו, לימדו בעצמו ושכר בעבורו את טובי המלמדים שבלבוב. אך בהגיע הנער ראובן לגיל 14 נפטר עליו אביו והוא נאלץ לסייע לאמו בפרנסת המשפחה, מה שמנע ממנו לעסוק בתורה ביום, אך לא מנע ממנו להשלים זאת בלילות.

את חיבור ספריו החל בגיל צעיר ביותר אם את ספרו "תולדות אדם" על המהרש"א הוציא כבר בגיל 22 (!) בשנת תער"ב, הרי שבספרו על ה"אור החיים" הוא כותב "ספרי זה הוא ראשון ליצירה, ערוך ומסודר עוד בטרם נדפס ספרי תולדות מרן המהרש"א.

גדולי דורו כרבו הגאון רבי מאיר אראק מטרנופול והגאון רבי משה באב"ד רבה של לבוב מפליגים בשבחו כבר בספרו הזה על המהרש"א שכבר אמרנו הדפיסו והוא בן כ"ב בלבד. וכך כותב לו רבי משה באב"ד:

"זה ספר תולדות אדם הגדול בענקים, אדונינו רבינו רוח אפינו משיח הר מאורן של ישראל מהרש"א ז"ל, אשר כתב האברך הרב החריף ובקי, משנתו כ"ב ונקי, השלם זך הרעיון הר' ראובן נ"י מרגליות מפה, זה אינו סיפור תולדתי במובן הרגיל, ראו הביא לנו האיש ראשית ביכורי עשתונותיו אשר הגו והרו רעיוניו, מדי עסקו בחידושי מהרש"א ז"ל בחן ובדק גנזי נסתריו, לדעת מוצאיו ומבואיו, דרכו והליכתו בקודש, סגנונו ואופי שלו, הכל עשה יפה בעטו , וערך לפנינו מטעמים, זר זהב עשה סביב מחברתו, ציצים ופרחים לתורה, ותעלומה יוציא לאורה".


עודו אברך צעיר גמלה בו ההחלטה שלא להשתמש בכתרה של הרבנות ופתח לו חנות ספרים בלבוב. אלא שבאה מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד וטרפה את עולמו. הוא נאלץ להתגייס וכדי להפטר מהעול הזה ביקש את עזרת לשכת הרבנות בלבוב שהעניקה לו תעודת רב שעל ידה יכול היה להפטר מן השרות הצבאי. דא עקא, בזמני המלחמה ובתנאים הפרוצדואלים הפרימטיביים דאז, הרי שעד לאישור בקשתו [או כלשונו המיוחדת "עד שיוחלט משפטי"] היה עליו להמתין שנתיים תמימות. במהלך אותם שנתיים נאלץ להסתתר מאימת המשטרה הצבאית דאז שחיפשה את העריקים. וכך הוא מספר בהקדמתו לספרו "נפש חיה" על או"ח:

"אם אמרתי אספרה כמו כל אשר עבר עלי במשך שנתיים ימים אלה תהי הקדמתי זאת לספר זכרונות אשר אולי אייחד לזה חוברת בפני עצמה. בזה אך זאת אזכורה לילות חורף הארוכים בהיותי סגור ומסוגר לבדי בחדר בחוסר כל – זה נר. כי מיראה שאנשי הבית בראותם נר דלוק כל הערב ירגישו כי אדם מסתתר במעון זה. לכן לא נדלק גם נר, אך לאור להב האש שבתנור החורף למדתי וכתבתי שטוח על הרצפה. במצב כזה של דכדוך הנפש של בבוקר תאמר מי יתנני ערב וגו' אבל יחד עם זה ערכתי וסדרתי ספרי זה. אמנם לא היו בידי די ספרים לרוות את צמאוני ותשוקתי..."


ספרו הזה שקדם למרגליות הים, מפורסם פחות, אך הסגנון זהה, מאות פירושים מקוריים לצד ציטוטי פירושי גאוני הדורות, מלווים ברמזי הערות ושלל הברקות גאוניות.


סוחר השקוע בתורה

נאמן להחלטתו שלא לעשות את תורתו קרדום לחפור בה, אנו מוצאים אותו בשנים הבאות משכלל ומרחיב את חנותו/ספרייתו ברחוב קז'מיז'ובסקה בלבוב, שיותר משהיתה חנות ספרים היתה בית ועד לחכמים בה השקה חברים מקשיבים מחידושי תורתו.

לאחר פטירת אשתו, עלה לארץ בשנת תרצ"ה והתיישב בתל אביב שהיתה אז עיר גדולה לאלוקים, גדולי האדמורי"ם ישבו בה ופעלו בה חיים תורניים שוקקים. תחילה הקים בה שוב את בית המסחר שלו לספרים כשהוא מייבא אט אט את ספריו שנותרו אחריו בלבוב.

באותה שנה – שנת השמונה מאות להולדת הרמב"ם, החליט ועד הקהילה של תל אביב בהסכמת הרבנות הראשית של תל אביב ויפו, להקים ספרייה תורנית על שם הרמב"ם, ורבי ראובן מונה למנהלה. במשך שלושים וחמש שנים ניהל את הספריה ושם המשיך את מסורתו מלבוב, כפי שמעידה רשומה עיתונאית מאותה תקופה המתארת את הספריה, הרי שתדיר כשנכנסו אליה נמצא רבי ראובן בסוד שיח תורני-הלכתי עם שומעי לקחו השונים.

ואם ביום מסור היה לספריה, הרי לילותיו היו קודש אך לדבר אחד, חיבור ספריו היחודיים. ניתן לומר כי את אישיותיו הגדיר בעצמו בהקדמתו למרגליות הים המוקדשת לדמותו של 'תלמיד חכם – סוחר'. והוא מביא את דברי הגמרא (תענית כא, א) על אילפא ורבי יוחנן שהחליטו לצאת ולעסוק בסחורה אך אז שמע רבי יוחנן שני מלאכי השרת הרוצים להפיל עליהם את הקיר משום שעומדים להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה. רבי יוחנן שמע ואילפא לא, ולכך שב רבי יוחנן לבית המדרש ואילפא לבדו יצא לעסוק בסחורה. וכך כותב רבי ראובן:

"ואם לא הרשתו עתו לאילפא להרביץ תורה בקביעות עם חברים מקשיבים ותלמידים הגונים, בחר באמצעי אחר שתהיה תורתו חיי עולם, בכתבו עלי ספר דברי תורתו שהעלה בתותיו שקבע לתורה. אם היום היה למלאכה במסחר או במשרד, הנה לילותיו הקדיש למשמר וקנה לו חבר לרשום בפנקסיו מאשר העלה בלימודיו. ועלתה לו לאילפא שהגו חכמי ישראל בספריו וכבמנחות (ע, א) 'כתוב אפנקסיה דאילפא', ובעוד מקומות בבבלי וירושלמי.
אמנם לא מלך, אבל אילפא אינו חפץ כלל למלוך. געגועי אילפא הם ללמוד וללמד, לעשות אוזניים לתורה, לשאוב ממקורות ראשונים ולהשקות צמאים לדבר ה' בשיחות חברים ובפירסום דברי תורה שכתב בפנקסיו".


בז' אלול תשל"א נפטר רבי ראובן, ואף כי לא הותיר אחריו זש"ק, הרי חידושי תורתו מתבדרים בי מדרשא דבר יום ביומו.


ספרים רבגוניים ומקוריים בכל מקצועות התורה

רשימת הספרים שחיבר ארוכה מכדי שנציינה כאן – למעלה מ50 ספרים בכל מקצועות התורה יצאו מתחת ידו ונדפסו עוד בחייו בלמעלה מ100,000 עותקים. מלבד עשרות מאמרים הפזורים על פני עשרות כתבי עת וקבצים תורניים עוד מאלו שיצאו בגליציה לפני המלחמה. [די אם נציין כי בקובצי 'סיני' יש ממנו יותר מ30 מאמרים]. כמו כן חיבר כמה ספרים לו אשר לא זכה להוציאם לאור כמו ספר על כל המדרש רבה שנשאר בלבוב ונאבד. ספר על תרגום יונתן בו עוזיאל, ועוד.

רבגוניותו של ר' ראובן מרגליות מפליאה את הכל, ספרים בהלכה כמו "נפש חיה" על או"ח; ספרים שההדיר עם הערות מאלפות כמו שו"ת "מן השמים" לרבינו יעקב ממרויש מבעלי התוספות או ספר חסידים לרבי יהודה החסיד עם הערותיו המאליפות "מקור חסד".

מופלאה היא במיוחד יצירתו על הזוהר הקדוש "ניצוצי זוהר" – המקבילה למסורת הש"ס שעל הגמרא – בה למעלה מ60,000 הערות ומקבילות על הזוהר. ספרי ביוגרפיה לדמותם של גדולי ישראל כמו הספר תולדות אדם על המהרש"א; ספרו "תולדות רבינו חיים בן עטר"; וספריו בתחום המחקרי כמו "יסוד המשנה ועריכתה", "מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו", "לחקר שמות וכינויים בתלמוד", ועוד ועוד.

כחלון ליצירתו הייחודית כמו גם רבגוניותה של אישיותו, ניתן להתבונן על ההסמות לספריו הנה ספרו "שם עולם" – בספר זה ליקט את כל המחלוקות בש"ס שלא נתפרש מי הם החולקים ורק נאמר 'חד אמר וחד אמר', ורבי ראובן משלל מקורות שונים בש"ס מוכיח מי הוא האמורא שמסתבר שסבר כך ומי הוא שסבר אחרת. על ספר מקורי זה זכה להסכמה מהגה"ק ממונקאטש בעל מנחת אלעזר. ואילו על ספרו נפש חיה, קיבל הסכמה מהגרא"י קוק והדברים מדברים בעד עצמם...


תודת הכותב נתונה לר' אבישי אלבוים מנהל ספריית הרמב"ם ולר' אייל בן דוד מבית מדרש מוריה בבאר שבע – בו עוסקים בספרי רבי ראובן ועמלים על הוצאתם לאור מחדש, על עזרתם כי רבה. 
 

להערות והארות ניתן לפנות לרב א"מ וינשטוק



תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר