אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כל החולק על רבו"
הרשאי תלמיד לקבוע ישיבה בסמוך לרבו?
כיובל שנים כיהן הגאון רבי יוסף כץ בעל שו"ת "שארית יוסף" וגיסו של הרמ"א, כראש הישיבה דקראקא. במשך השנים נתרבו תלמידיו ותלמידי תלמידיו – והוא עודנו בחיים, זקן ויושב בישיבה. יצאו מתלמידיו לאסור על כלל תלמידי השארית יוסף לפתוח ישיבה במקומו ובאזורו, והחתימו את גדולי הדור על הנוסח הבא: "בהיות שהלכה רווחה בישראל שאין לתלמיד לתפוס ישיבה ולקבוע לעצמו במקום רבו וקל וחומר לתלמיד תלמידו, לכן אנו החותמים מטה גוזרים על תלמידיו וקל וחומר לתלמידי תלמידיו לבל יהרסו ולא יתפסו ישיבה אפילו תוך ג' פרסאות לדירתו. וכדי שלא יפול דין תורה ארצה ח"ו, כתבנו וחתמנו". נוסח זה מבוסס על דברי הגמרא בראש המסכת (לעיל ה, ב) כי תלמיד לא יורה הלכה במקום רבו אלא אם כן רחוק ממנו שלש פרסאות.
כאשר הגיע נוסח זה אל אב בית הדין של פוזנא באותה תקופה – הגאון רבי אליעזר אשכנזי בעל "מעשי ה'", סירב לחתום עליו, משום שסבר שנוסח זה יצא שלא בידיעת השארית יוסף – בשל כמה השגות שהיו לו על הכתוב שם, ולדבריו אין מניעה שתלמידיו של ה"שארית יוסף" יפתחו ישיבה אף בסמיכות מקום אליו. שכן בסוגיא בה מבואר (לעיל שם) שאין לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, אמרו עוד "אלא אם נטל רשות מרבו". וסבר בעל מעשי ה', כי נטילת רשות זו אינה אלא מפני הכבוד, והיינו שאין התלמיד צריך להמתין שרבו אכן יתן לו רשות, ודי בזה ששאל אותה מרבו. כמו כן לא היתה נוחה דעתו מהלשון 'הלכה רווחת בישראל'. לדבריו הלכה זו אינה רווחת כל כך, שכן רק הרמב"ם הוא שפסק כך (הלכות תלמוד תורה ה, ג) והוא שכתב שתלמיד הקובע לו מדרש הרי הוא חולק על רבו. אבל בהגהות הרמ"ך (לרבינו משה הכהן מחכמי לוניל) שם, משיג על הרמב"ם כי לא ידע מאין הוציא דין זה שקביעת ישיבה במקום רבו הרי היא כחולק על רבו. רבי אליעזר אשכנזי אף הסביר, שהרי מקור הדין של החולק עם רבו – מוזכר בסוגייתנו לגבי קורח, וקורח הלא לא קבע ישיבה ללימוד תורה, ואדרבה בשעה שכבר דרש ברבים היה זה כדי להלעיג על משה. ואם כן אין שייכות בין הקובע ישיבה במקום רבו – לחולק על רבו, ושלא כדברי הרמב"ם שקשר בין הדברים.
הדברים הגיעו לפני ה"שארית יוסף" עצמו, והוא התיישב לכתוב מכתב תשובה ארוך לרבה של פוזנא (שו"ת "שארית יוסף" סימן יט). ראשית, תמה על רבי אליעזר אשכנזי מדוע מניח הוא את דבריו של הרמב"ם שכל בית ישראל נשען עליו – מפני הגהתו של הרמ"ך. בנוסף העיר לו שכתב כי בסוגייתנו למדו את דין החולק על רבו מקורח, והוא הלא לא קבע ישיבה במקום רבו - משה רבינו, כי כמדומה שכתב דברים אלו מתוך הזיכרון שהרי את דין החולק על רבו, לא למדה הגמרא מקורח ומהפסוק "לא עליכם תלונותינו כי אם על ה'", אלא מהפסוק הנאמר בפרשת פינחס על דתן ואבירם (במדבר כו, ט) "בהצותם על ה'".
בהמשך תשובתו ולאחר שהוכיח כי הנוסח אותו החתימו תלמידיו – מבוסס על אדני ההלכה, כותב השארית יוסף, כי עתה אין לו לרבי אליעזר לחשוב כי כל כך רחוק שהדברים נכתבו בשמו, ואדרבה "כל כי האי גוונא לימרוה בשמאי".
חייו של הגאון רבי אליעזר אשכנזי –סוערים היו ומלאי נדודים. בצעירותו למד אצל ה"בית יוסף" בצפת, לאחר מכן התמנה לרב במצרים. בהמשך הגיע לפראג ואחר כך לפוזנא כשבערוב ימיו התגורר בקראקא ושם נטמן. לנוכח נדודים אלו לא נשתמרו כתביו, ואין בידינו לדעת אם השיב לבעל שארית יוסף אם לאו. ברם, בגליוני הש"ס להגאון רבי יוסף ענגיל יצא ללמד עליו זכות על ההשגה מסוגייתנו. כאמור העיר השארית יוסף כי בסוגייתנו לא למדו את דין החולק על רבו מקורח אלא מדתן ואבירם, אך בגליוני הש"ס מציין לדברי רש"י. רש"י המביא את הפסוק מהגמרא בהצותם על ה', מקדים ומביא את כל הפסוק במלואו "אשר הצו על משה ועל אהרן בעת קרח בהצותם על ה'". רש"י אינו מצטט פסוקים בשל מה בכך – ואם כן יש להניח איפוא כי נתכוון לקשור בין מחלוקתם של דתן ואבירם לזו של קורח - לו אמרו משה ואהרן לא עלינו תלונותיכם כי אם על ה', והרי זה – כך רבי יוסף ענגיל, כדבריו של הגאון מפוזנא.
