סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

והעלה שממית על גבי המזבח – מניפנית מצויה


 

"מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח. אמון שרף את התורה והעלה שממית על גבי המזבח. אחז התיר את הערוה, מנשה בא על אחותו" (סנהדרין קג ע"ב). 


שם עברי: מניפנית מצויה   שם באנגלית: Fan-fingered Geckos Sinai   שם מדעי: Ptyodactylus guttatus


נושא מרכזי לעיון: מהי השממית ומה היה חטאו של אמון ביחס אליה?

זיהוי השממית עשוי לספק לנו תשובה לגבי חטאו של אמון שגרם לעלייתה על גבי המזבח. בערך שממית הבתים הסתפקתי בהבאת תרגום יונתן שפירש ששממית היא לטאה. לאמיתו של דבר קיים ויכוח בשאלה זו בין אלו המפרשים ששממית היא עכביש לבין המזהים אותה כלטאה. מדברי ה"ערוך השלם" (ערך סממית) נראה שהוא מבחין בין הסוגיות השונות ובכל אחת מפרש באופן שונה על פי ההקשר.

רש"י במקום מפרש: "העלה שממית - קורי עכביש שבטל עבודה מכל וכל עד שארגו עכביש קוריהן ע"ג המזבח". כתמיכה בפירוש זה מביא ה"ערוך השלם" מקורות בהם גורסים "שממית" ב"שין" כנאמר בפסוק "שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלךְ" (משלי, ל' כ"ח) שבו לדעת רוב המפרשים הכוונה לעכביש.

בסוגיה אחרת מתקשה ה"ערוך השלם" לקבל את הפירוש ששממית היא עכביש. "אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. ברא שבלול לכתית, ברא זבוב לצירעה, יתוש לנחש, ונחש לחפפית, וסממית לעקרב. היכי עביד ליה? מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא, ושלקי להו ושייפי ליה. תנו רבנן: חמשה אימות הן ... אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב וכו'" (שבת עז ע"ב). רש"י במקום מפרש: "סממית - אייראניא"ה בלעז עכביש". "אייראניא" הוא השם הלטיני של סדרת העכבישים (ראה ערך עכביש). לדעתו יש לפרש כאן "לטאה" משום שעקרב איננו מפחד מעכביש. כדאי להעיר שהעכבישים מהווים חלק ממזונם של העקרבים.

לענ"ד קיימת אפשרות ליישב בין הסוגיות ואף את הפסוק במשלי על פי הפירוש שהשממית היא מין לטאה. אפתח בפסוק במשלי:

כאמור, על פי רוב מפרשי הפסוק במשלי שממית היא עכביש. רש"י למשל מפרש כך: "שממית - אריני"א בלע"ז. בידים תתפש - בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים". קשה להניח שבהיכלי מלך לא ניתן היה לדאוג לניקוי וסילוק העכבישים שקוריהם בולטים ונראים לעין. לחילופין ניתן לפרש את הפסוק על פי זיהוי השממית כלטאה באופן הבא(1): השממית בידים תתפש כלומר היא נעזרת בעזרת רגליה לטפס (תתפש) על קירות מאונכים או אף על התקרות והיא נמצאת בהיכלי מלך. ייתכן שבעת העתיקה, כאשר לא היו בנמצא רשתות בחלונות כדי לחסום את כניסת החרקים המעופפים, היו השממיות אורחות רצויות בהכלי מלך על מנת לצמצם את מספרם של הפולשים. נוח יותר לפרש שהכוונה לשממית ולא לעכביש משום שאצבעותיה של השממית דומות לידים מה שאין כן רגלי העכביש. מהקשר הפסוק שבו נמנית השממית עם אחד מארבעת "קטני הארץ" ה"חכמים מחוכמים" (פסוק כ"ד) ניתן ללמוד שכושר הטיפוס של השממית העניק לה את הזכות המיוחדת לשהות בהיכלי מלך. בבית הכנסת בו אני מתפלל לא ראיתי עדיין עכבישים (אין זה מבטיח שאין) אך השממיות "תופסות" חלק חשוב מחיי הקהילה כאשר הן מנהלות מרדפים אחר חרקים וקרבות טריטוריאליים קולניים וכל זאת על התקרה מעל ארון הקודש.

גם בסוגייתנו ניתן לפרש שהשממית היא לטאה ולאו דווקא עכביש. נמשיך בדרכו של רש"י שאמון גרם להשבתת המזבח אלא שבניגוד לפירושו הרואה בקורי עכביש עדות לנטישת עבודת הקרבנות אנו נראה בפעילות השממיות עדות לכך. הלטאות בנות משפחת השממיתיים טורפות פרוקי רגליים בכלל וחרקים בפרט ובמזבח הנטוש מספר החרקים (וגם העכבישים) רב ומאפשר את קיומן. המזבח השובת מעבודה הוא מקום נוח להסתתרות שממיות . השממיות ובמיוחד המניפניות מעדיפות להתמקם באיזורים נטושים שבהם פעילות תושבי הבית מצומצמת. בדרך כלל אנו מוצאים את השממיות מסתתרות בארונות חשמל, ארגזי תריס וכו' אך לא בסדקים הקרובים למוקדי הפעילות בבית. ניתן להניח שעם הפסקת עבודת הקרבנות השממיות מצאו להן מסתור במזבח ואפשר היה לצפות מרחוק במסעות הציד שלהן על גביו.

אפשרות אחרת להסבר חטאו של אמון חייבת להניח שהשממית היא לטאה ולא עכביש. על פי דרך זו חטאו של אמון היה העלאה מכוונת של לטאות על גבי המזבח כביטוי לזלזול. הלטאה שהיא אחד משמונה שרצים מסמלת טומאה ובהעלאתה על המזבח יש משום ביזויו.

אמנם ייתכן שהשם שממית מתייחס לכל משפחת השממיתיים אך נראה שהתיאורים בגמרא מתאימים יותר למניפנית המצויה בגלל חיבתה המיוחדת למקומות נטושים ותפוצתה הרבה. בניגוד לשממית הבתים הנמצאות גם בבתים מיושבים הרי שהמניפניות נמצאות בדרך כלל במערות ובבתים נטושים. למניפניות כושר טיפוס מעולה בעזרת קצוות אצבעות רגליים שטוחות ורחבות מאד היוצרות זוג מניפות עלעליות משני עברי קצה האצבע. מניפות עלעליות אלו הן כפתורי הצמדה ובעזרתן הן עשויות ללכת אפילו על תקרות כשגבן מופנה מטה (ראה בתמונות המניפנית האילתית). בניגוד לכפתורי הצמדה בדו-חיים, המבוססים על יצירת וואקום, בשממיות הם עשויים דפדפים מכוסי זיפים המסתעפים כמה פעמים לסעיפים בעובי מיקרונים אחדים המתרחבים בקצותיהם. כושרן של השממיות לטפס אפילו על זכוכית היה חידה במשך שנים רבות והיום מקובלת הסברה שההצמדות נגרמת כתוצאה מכוחות הדבקות (אדהזיה – הם נובעים מכוחות המשיכה בין המולקולות בשטח הפנים של שני גופים) הפועלים גם לאחר שהשממית מתה.

לסכום: השממית עשוייה להיות עכביש או לטאה. אם נפרש שחטאו של אמון היה בהשבתת עבודת הקרבנות הרי שהשבתה זו גרמה לאריגת קורי עכביש או להתיישבות של מניפניות הזקוקות לסביבה נטושה. אפשרות אחרת היא שחטאו היה בביזוי המזבח על ידי העלאת לטאות שהן מין טמא.



מניפנית אילתית  
צילם: Guy Haimovitch

 


מניפנית אילתית – פרט צעיר
צילם: מיכה ארז

 


 

(1) תודה לידידי ד"ר איתן אביטל על הפירוש המעניין.

 

  

רשימת מקורות עיקריים לכתיבת ערך זה:

הערוך השלם – חלק ד' ערך סממית.
מנחם דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 165-166).

 

לעיון נוסף:

פורטל הדף היומי:
מידי דהוה אזנב הלטאה שמפרכסת


 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 




כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר