מהי גדלותה של מידת הענווה?
הרב דב קדרון
יבמות קג ע"ב
תוספות (ד"ה המסוליים) מקשים מהמדרש האומר שיש שלוש מידות שקולות זו כזו: חכמה, יראה וענווה, על המדרש האומר שמידת הענווה הרבה יותר גדולה מהחכמה.
תירוצם הוא שאין כוונת המדרש הראשון להשוות את מעלתן של החכמה, היראה והענווה, אלא לומר שכל אחת מהן אינה מספיקה בפני עצמה, וצריך אדם שיהיו בו כל שלושת המידות, כי חכמה בלא יראה אינה חכמה ויראה בלא חכמה אינה יראה, ושתיהן אינן נחשבות בלא ענווה וענווה אינה נחשבת בלי חכמה ויראה, אבל מבחינת החשיבות העצמית של כל אחת מהן – הענווה גדולה מכולן.
כלומר: הכרחי שיהיו לאדם חכמה, יראה וענווה, אבל החשיבות של הענווה גדולה מהחשיבות של המידות האחרות, ונראה שהכוונה היא שאיכותה של הענווה גורמת לאדם להתעלות הרבה יותר מאשר איכותן של היראה והחכמה, כי אם משווים בין שני אנשים שלשניהם יש את שלושת המידות: יראה, חכמה וענווה, אלא שאחד מהם התמקד יותר בשיפור החכמה והשני התמקד יותר בשיפור הענווה – השני יתעלה יותר מהראשון.
משום כך דווקא משה רבינו, שהיה עניו מאוד יותר מכל האדם אשר על פני האדמה, הגיע לדרגת ההתעלות הגבוהה ביותר, כמו שנאמר (דברים לד, י): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים".
