הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

מחשבי הקץ

הנושא שבו אנו עוסקים בדפים אלו הוא העולם הבא וימות המשיח. נושא זה היה מקור להרבה חישובים שנעשו במהלך הדורות, כאשר אנשים חיכו מאוד לראות את אחרית הימים. הגמרא מתארת מכתב שהיה כתוב בלשון הקודש ובכתב אשורי – דבר שהיה מאוד נדיר בתקופת חז"ל קודם כל בגלל האיסור לכתוב תורה שבע"פ, ושנית בגלל שהשפה המדוברת לא היתה לשון הקודש אלא ארמית, ולכן ייחסו חז"ל אמינות גבוהה למכתב הזה, שכנראה נכתב בתקופה קדומה. בעקבות המכתב הזה מביאה הגמרא מספר חישובים לגבי אחרית הימים:

1. תלמוד בבלי סנהדרין צז, ב

שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש, אמרתי לו: זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וכתוב בה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם (=שנת 531 לספה"נ) - העולם יתום. מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח. ואין הקדוש ברוך הוא מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה. רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה איתמר.
תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום (חבקוק ב, ג): "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר". לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז, כה) "עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן", ולא כרבי שמלאי שהיה דורש (תהלים פ, ו) "הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ", ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב, ו) "עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי "ויפח לקץ ולא יכזב"? - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו.
רש"י:
נוקב ויורד עד התהום - מה תהום אין לו קץ וסוף - כך אין אדם יכול לעמוד על סוף פסוק זה, שאין קץ למשיח אלא אם יתמהמה - חכה לו, דאין לו סוף.
לא כרבותינו - אל תצפו לאותו קץ שהיו רבותינו דורשין.
עד עידן עידנין ופלג עידן - עידן כעידן הגלות של מצרים, והיינו ארבע מאות, שני עידנין - שמונה מאות, היינו שתים עשרה מאות, ופלג עידן - שתי מאות - סך הכל אלף וארבע מאות.
ותשקמו בדמעות שליש - כלומר השקה אותם הקדוש ברוך הוא בין גלות מצרים לגלות בבל שליש גלות אדום, כי קץ גלות אדום זה יהיה לסוף שלש פעמים ארבע מאות שנים, ושלש פעמים שבעים שנה כנגד גלות בבל, דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים, כבר עברו ולא היה כך, מצאתי כתוב בשם הרב רבי שמואל בר דוד זכרונו לברכה.

החישובים השונים שמובאים פה עברו כולם, והגאולה עדיין לא באה. לכן אומרת הגמרא שתיפח רוחם של מחשבי הקיצים. אבל יש שתי אפשרויות להבין את דברי הגמרא: האם תיפח רוחם של מחשבי הקצים בגלל שהם אומרים שהמשיח לא יבוא, או שתיפח רוחם של מחשבי הקצים אשר אומרים שהמשיח כבר לא יבוא? כלומר: האם יש איסור לחשב את הקץ בגלל שזה עלול לגרום לאנשים לחשוב שהמשיח כבר לא יבוא כשיתברר שהם טעו בחישוב שלהם, או שהאיסור הוא רק לומר – אחרי שהתברר שטעית בחישוב – שהמשיח כבר לא יגיע?

חישובי הקץ היו קיימים כבר בתנ"ך. עוד לפני שהתחילה הגלות הראשונה – גלות מצרים – אמר הקב"ה שהיא תארך ארבע מאות שנה, ושהדור הרביעי ישובו לארץ. ואולם, כידוע, החישוב הזה לא היה ברור כלל, ולא היה ברור כיצד וממתי מתחילים למנות את אותן ארבע מאות שנה. חישוב הקץ השני היה בזמן גלות בבל, שירמיהו הנביא אמר שתארך שבעים שנה, ושוב לא ידעו איך לחשב את הגלות הזו.

חישוב הקץ השלישי – והוא אשר מעניין אותנו – הוא החישוב המתייחס לגלות הארוכה שבה אנו עדיין נמצאים. חישוב זה נמצא בספר דניאל, אשר היה חי בתחילת ימי הבית השני, ולכן הוא כבר מנבא על הגאולה העתידית. ואולם, מצינו בדניאל מספר חישובים שלכאורה סותרים זה את זה. כך נאמר בסוף ספר דניאל:

2. דניאל פרק יב, ה-יג

וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר: וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת: וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה: וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲדֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה: וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ: יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ: וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים: אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה: וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין:

פסוק אחד מדבר על 1,290 ימים, והפסוק השני מדבר על 1,335. כל הפרשנים הבינו שלא סופרים פה ימים אלא שנים, והמלה 'ימים תהיה גאולתו' מעידה שהמלה 'ימים' בתנ"ך מתפרשת כשנה. חוץ מאשר שני המספרים האלה, שסותרים זה את זה, ישנו חישוב נוסף שמופיע מספר פסוקים לפני כן, ושאותו גם דניאל עצמו לא הבין: למועד מועדים וחצי. החישוב הזה מזכיר חזון אחר שראה דניאל:

3. דניאל פרק ז, כג-כה

כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ: וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָה עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהוֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל: וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן:
[תרגום: כן אמר, החיה הרביעית, מלכות רביעית תהיה בארץ, אשר תהיה שונה מכל המלכויות, ותאכל כל הארץ ותדושנה ותדיקנה. ועשר הקרניים, מהמלכות ההיא עשרה מלכים יקומו, ואחרון יקום אחריהם, והוא יהיה שונה מהראשונים, ושלושה מלכים ישפיל.ודברים לצד העליון ידבר, ואת קדושי עליונים יבלה, ויחשוב לשנות זמנים ודת, ויינתנו בידו עד מועד ומועדים וחצי מועד.]

אומר על כך הר"ן שיש שתי סיבות למה הדברים נכתבו בצורה כל כך לא ברורה: ראשית, כדי שלא ייבהלו מהתקופה הארוכה שתעבור בטרם יראו את הגאולה, ושנית, בגלל שגם דניאל עצמו לא הבין את זה כי רמת הנבואה של דניאל היתה חלשה מאוד, כי דרגות הנבואה פחתו ככל שפחתו הדורות:

4. דרשות הר"ן (ר' נסים מגירונדי, המאה ה-14, ספרד) הדרוש החמישי

ולפי הנראה מפשט הכתובים, גם לדניאל עצמו לא נתבאר כרצונו. כי במראה הראשונה אמר "ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן", ודניאל לא הבין זה, כמו שאמר "שגיא רעיוני יבהלונני וגו' ומלתא בלבי נטרת". ובמראה השני אמר "עד מתי החזון התמיד והפשע שומם תת וקדש וצבא מרמס", והיתה התשובה "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש", וגם בזה נאמר "ואני דניאל נהייתי ונחליתי ואשתומם על המראה ואין מבין". ובסוף הספר כתוב "ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות", והשיב "למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה", וגם בזה נאמר "ואני שמעתי ולא אבין". והשיבו "לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".
ואין מן התימה אם נעלמו הדברים, כי יש לזה שתי סיבות, האחת מצד עצם הענין הראוי להסתר והעלמה כדי שלא ישתוממו רבים לאורך הזמן. והשני כי הנבואה בעת ההיא היתה הולכת ומתמעטת, וידוע כי מדרגותיה הם הביאור וההעלמה, כאשר נתבאר שמדרגת אדון הנביאים שהיא היותר עליונה היתה בתכלית הביאור, כאשר נאמר "ומראה ולא בחידות", ויתחייב מזה שיהיה בזמן קרוב להפסק הנבואה בתכלית ההעלם. ולזה באו מראות זכריה בתכלית העלם, עד שלא מצאו המפרשים בהם ידיהם ורגליהם.
ומפני זה אינו מן התימה על מחשבי קיצין אם מנו וטעו וילאו למצא הפתח, כי כן קרה בשתי הגאולות שנגאלו, עם היות ענינם מפורש בכתוב. כי הנה בגלות מצרים נאמר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנ"ה, ועם כל זה בני אפרים מנו וטעו ומהרו את הקץ כמו שאמרו ז"ל. וכן קרה בגאולה שניה, אף על פי שנכתב קצת בביאור בדברי ירמיהו "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם", ואמרו זצ"ל בלשאצר מנה וטעה, ואחשורוש, ואף דניאל. ואם בנבואות אלו המפורשות בשנים קצובות מנו וטעו, ומה יהיה בקץ הנאמר במלות כוון ההעלם בזה, עדן עדנין, ולמועד מועדים, וערב בקר אלפים ושלש מאות.

הרמב"ם סובר שישנו איסור לחשב את הקץ, ולא רק שישנו איסור לומר שהמשיח כבר לא יבוא, כי עצם חישוב הקץ עלול לגרום לאנשים לפקפק באמונה בביאת המשיח, שהרמב"ם הגדיר אותה כאחת משלוש עשרה עיקרי היהדות. וכך כותב הרמב"ם בהקדמתו לפרקנו, כאשר הוא מפרט את כל י"ג העיקרים (אגב, זהו המקור הראשון שמתייחס לי"ג העיקרים, ופרשנים רבים התחבטו בשאלה מדוע דוקא אלו העיקרים שהרמב"ם החליט למנות!)

5. פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין הקדמה לפרק חלק

והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבא ואין לומר שנתאחר אם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים תפוח דעתן של מחשבי קצין.

גם בספר ההלכה שלו, היד החזקה, מונה הרמב"ם את האיסור לחשב את הקץ:

6. רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב

יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

כך משמע גם מדברי חז"ל במסכת דרך ארץ, שם אמרו שישנו איסור לגלות את הקץ:

7. מסכת דרך ארץ פרק היוצא הלכה יג

ר' יוסי אומר הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא

ואולם, דברים אלו קשים ממקורות רבים בחז"ל, בראשונים ובאחרונים אשר עסקו בחישוב הקץ. אחד המפורסמים שבהם היה הרס"ג, אשר הסביר גם את הסתירה בין שלושת הפסוקים בדניאל, ואמר שכולם מכוונים לתאריך אחד, ואין כל סתירה ביניהם:
התאריך שמגיע אליו הרס"ג הוא 1,335 שנה אחרי חורבן בית המקדש, כלומר בשנת 5,163 לבריאת העולם (=1,403 למניינם), תאריך שהיה יותר משלוש מאות שנה לאחר פטירתו. וזהו החישוב שעושה הרס"ג כדי לאחד את שלושת התאריכים לתאריך אחד:

8. ספר האמונות והדעות (רב סעדיה גאון, המאה ה-10, בבל) מאמר ח

ואנחנו צריכים להשתדל ולחקור על פירוש מועד מועדים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים חמש שנה. כי אמרו 'למועד' איננו כי אם לשמוש הדברים, כאמרך "למועד חדש האביב", והעיקר מועדים וחצי. וחקרתי ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מועדים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני מלכותם וחציָם בלי ספק. והוא שכל עתי המלכות 890 שנה, 480 קודם בנין הבית, ו410 בבית, וחצים 445, יהיה הכל 1,335 בלי תוספת ובלי חסרון. ויהיה אמרו "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים", מעת מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו המאמר הזה לדניאל, חמש וארבעים שנה. ויהיה אמרו "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש", צריך שיקח ממנה החצי, מפני שהוא פירט את הימים ועשה אותם ללילה ויום, ויהיה החצי 1,150. ויהיה זה מאחר העת אשר נאמר בו לדניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה אחת בעצמה.
ואחר כן אומר, ובעבור שיש מקום לספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם א-לוקינו בשני קצי השעבודים הראשונים מקום לספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם כמו זה, יסור הספק מלבותינו.

הדברים שאותם אומר הרס"ג על הקשר בין שתי הגלויות הללו לבין הגלות השלישית הם דברים שגם אמר רבינו בחיי בשם רבנו חננאל:

9. רבינו בחיי על התורה (ר' בחיי בן אשר, המאה ה-14, ספרד), שמות יב, מ

מצינו בגאולת מצרים שלושה קצים, והם: ת' שנה, ת"ל שנה, רד"ו שנה. ת' שנה הם נמנים מתחילת גרות זרע אברהם עם עניים ודלותם ולחצם של בניו, שנאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ובזה נכלל גרות ועבדות. ת"ל שנה הם נמנים מיצחק משעה שנולד. רד"ו שנה הם שישבו במצרים מנין רד"ו. וכן תמצא בגאולתנו העתידה שלושה קצים בספר דניאל: אלף ק"נ, אלף ר"צ, אלף של"ה, הוא שכתוב תחילה (דניאל ח, יג-יד): "וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס: וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ", חשוב ימים ולילות ביחד, וכיון שנחלקם בימים הרי אלף ק"נ שנה. וכתיב (דניאל יב, יא): "וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים", וכתיב אחריו (דניאל יב, יב): "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה". והיתה הסיבה מאת הקב"ה שהיתה גאולת מצרים על ג' קצים כדי לחזק ידינו הרפות בגלותנו זה, ושלא נאמר: אבדה תקותנו נגזרנו לנו, כי מאחר שנתברר לנו כי שלושה קצים אלו של גאולת מצרים שלשתן היו אמת, כן עלינו להאמין כי שלושה קצים המפורשים בדניאל בגאולתנו העתידה כולם אמת אע"פ שיש שם מדות וחשבונות מתחלפות, ועל כן נגזרו כאן וכאן ג' קצים, שאם יזכו יהיו נגאלין בראשון, ואם לא יזכו בראשון יזכו בשני, ואם לא יזכו בשני יזכו בשלישי, ואי אפשר להתאחר הגאולה מן הקץ הקצוב האחרון ואילך, כן כתב רבינו חננאל ז"ל.

אומר ר' בחיי בשם רבינו חננאל: כפי שלא היה ברור בזמן גלות מצרים מתי הגלות הזו תסתיים, שהרי ישנם אופנים שונים לספור את סוף הגלות, כך גם בגאולה העתידית יש כמה אפשרויות למנות את הקץ, ואין סתירה ביניהם, כי יש כמה אפשרויות לספירה, ורק אחרי שהגאולה תתבצע בפועל נדע איך עשו את החישובים האלה. המטרה שהתורה כתבה את כל החישובים האלה בגאולת מצרים היא כדי שנבין מזה שגם בגאולה העתידית יש כמה אופנים לספור, ואם נגיע לחישוב כלשהוא ובכל זאת לא נראה את הגאולה, זה רק אומר שטעינו באופן החישוב ולא שהגאולה לא תבוא.

במהלך הדורות היו רבים שניסו את כוחם בפיענוח תאריכים – רובם תאריכים הקרובים לימיהם, אשר בסופו של דבר הכזיבו. אחד החישובים הללו, בעקבות הדברים של רס"ג באמונות ודעות, היה החישוב של ר' אשתורי הפרחי, שהגיע למסקנה שהגאולה מאוד קרובה לימיו:

10. ספר כפתור ופרח (ר' אשתורי הפרחי, המאה ה-14, ישראל) פרק ו

דברי מחשבי קיצין: הוסר התמיד ג' אלפים תתכ"ח. הוסף על זה ימים אלף מאתים ותשעים, ואז יעמוד מיכאל שַׂרֵנוּ במצוות צורנו, והוא חמשת אלפים קי"ח (=1,358 למניינם). וקצתם אומרים, כתיב "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה"... הוסיפהו על חרבן הבית שהיה בחטאינו אל ג' אלפים ותתכ"ח, יהיה המקובץ מזה ה' אלפים קס"ג (=1,403 למניינם).

אגב, התוספת למניינם בסוגריים, היא תוספת שלי, שאותה כתבתי לבדוק האם אכן קרה משהו באותם שנים. למיטב ידיעתי אין אירוע משמעותי שקרה באף אחת מהשנים הללו. כיצד ניתן להסביר את החישובים האלה, לאחר שראינו שהגמרא מקללת את כל אלו שמחשבים את הקץ? הרמב"ם מסביר שרס"ג חישב את הקץ בגלל שהוא רצה להציל את היהודים שהיו כבר מיואשים מהגאולה, אבל הוא ידע שאסור לעשות כן. ואולם, גם הרמב"ם עצמו, באותה איגרת, מביא חישוב לקץ מסוים, שאמור היה להתרחש קרוב לימיו (שיניתי קצת את התרגום כדי להתאים לעברית המודרנית):

11. הרמב"ם, איגרת תימן, עמ' קמב - קנג במהדורת שילת

ואולם, מה שזכרתו מעניין הקצים ומאמר רבנו סעדיה ז"ל בהם - ראשית, מה שראוי שתדעהו, שאין לאדם אפשרות לדעת ידיעה ברורה של הקץ לעולם, כמו שביאר דניאל ואמר "כי סתומים וחתומים הדברים"... שאנשים יחשבו קצים למשיח ולא יצליחו...
ודע שאפילו הקץ שבאר ה' מידתו, רצוני לומר גלות מצרים, והוא אמרו "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" - לא נודעה אמיתתו ונפל בו ספק: קצת אנשים אז חשבו שהן ארבע מאות שנה מעת רדת יעקב למצרים, וקצת אנשים חשבו שהן ארבע מאות שנה מתחילת השיעבוד, והיא שנת שבעים אחר רדת יעקב למצרים, וקצת אנשים חשבו שהן מעת שהיתה זאת הנבואה, והוא מעמד בין הבתרים, וכאשר שלמו ארבע מאות שנה למעמד בין הבתרים יצאו קצת ישראל ממצרים כשלושים שנה לפני שעמד משה, וחשבו שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עבדותם...
ואם היה כן בקץ אשר התבארה מדתו, כל שכן בזה הקץ הארוך, אשר החריד כל הנביאים והפחידם באורך זמנו... ולכן הזהירו החכמים ז"ל שלא לחשב קצים ולא למנות זמנים לביאת המשיח, מפני שיכשיל ההמון ויכניס ספק בלבם כשיבוא הזמן ההוא ולא בא המשיח, והוא אמרם "תפוח דעתן של מחשבי קצין" מפני שהם מכשול לבני אדם, ומפני זה התפללו לה' להכשילם ולהפסיד הנהגתם.
ואנחנו נתנצל בשם רבנו סעדיה ז"ל ונאמר שלמרות שהוא ידע שאסור לעשות כן, מה שהביאו לעשות זאת היא היות אנשי דורו מלאי ספקות באמונה, וכמעט שאבדה דת ה', לולי היה הוא ז"ל, כי גילה עמוקותיה וחיזק כח נחלשיה והרביצה ושמרה בלשונו ובקולמוסו, וראה כחלק מהשתדלותו לקבץ המון בני האדם בחשבון הקצים, לחזקת תוחלתם לאמת, והוא ז"ל כל מעשיו לשם שמים, ואין לדקדק עליו בעבור הפסד חשבונו כי כוונתו הפנימית היתה זאת.
...ואולם, אמיתת העת בדקדוק אינה נודעת, אך יש בידי קבלה נפלאה שקיבלתי מאבי ומזקני, שקיבלו מאבותיהם ומזקניהם עד תחילת גלותנו מירושלים, כמו שהעיד הנביא ואמר "וגלות ירושלים אשר בספרד", והוא שבפסוקי נבואת בלעם יש פסוק שיש בו רמז להשבת הנבואה לישראל אחרי שתיפסק... "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" - יש בו סוד, שמהזמן ההוא יימנה כמו שיש מששת ימי בראשית עד הזמן ההוא, ותשוב הנבואה לישראל, ויאמרו להם הנביאים מה פעל א-ל. וזה המאמר היה בשנת שמונה ושלושים מצאתם ממצרים, והיה מתחילת היצירה עד הזמן ההוא 2,486 שנה, ולפי זה תשוב הנבואה לישראל בשנת 4,972 ליצירה (=1212 לספה"נ). ואין ספק ששיבת הנבואה לישראל היא מהקדמות המשיח, כאמרו "וניבאו בניכם ובנותיכם" וזהו האמיתי שבקיצים שאמרוהו לנו, ואמרו לנו שהוא אמיתי אחר שהזהירונו ממנו תכלית האזהרה שלא לפרסמו, כדי שלא ידעו בני אדם איחור זמנו.

למה הרמב"ם החליט לפרסם את התאריך הזה למרות שאמרו לו שלא לפרסם? - כנראה שהסיבה היא דוקא בגלל התאריך המתקרב. הוא הבין שהסיבה ששמרו את הדברים בסוד היא בגלל שזה נראה רחוק מאוד, ולכן ככל שהתאריך מתקרב אפשר לפרסם את הדברים. אגב, השנה שבה חזה הרמב"ם את תחילת הנבואה היתה שמונה שנים לאחר פטירתו של הרמב"ם עצמו, שנת 1212. ע"פ ויקיפדיה, זו היתה שנה שבה אירע מסע הצלב של הילדים – קבוצה של ילדים נוצרים שהחליטו שהם עולים לארץ ישראל, אך נמכרו לעבדות. עניין זה, ככל הידוע לי, לא היתה לו שום משמעות לעם ישראל.

במשך הדורות היו עוד נסיונות רבים לחשב את הקץ, כדוגמת הנסיונות שהיו בתקופתו של הראב"ע, שהוא ביטל מכל וכל:

12. אבן עזרא (המאה ה-12, ספרד) דניאל פרק יא פסוק ל

ובן היוצר חיבר ספר במועד הקץ וגם נפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו כי הוא מקוה מועד עבר וכלל אומר דבריו בדברי קץ. גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים. גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ ואף כי הבאים אחריו, רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש רק לא פירש מתי יהיה.

מעניין לציין אחד הפרשנים שחי לפני חמש מאות שנה ובכל זאת לא נמנע מלפרסם את החישוב שלו לקץ למרות שהוא ניבא לתקופה רחוקה מאוד, וזהו דון יוסף בן יחיא (חי במאה ה-15 בספרד) בפירושו לדניאל (מודפס בסוף פירושו לחמש מגילות). הוא כותב כי אין זה נכון שצריך לחלק את הסכום 2,300 שהובא בדניאל לשתיים, ולכן הגאולה תבוא בשנת ה'ת"ש פחות או יותר! (מי שיאמר שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, יגיד שהוא פספס רק בשמונה שנים...) הוא גם מסביר את ההגיון שבדבר, שיש צורך בשלוש מאות שנים של גאולה לפני שהעולם כולו ייחרב בסוף האלף הששי:

13. פירוש דון יוסף בן יחיא (המאה ה-15, ספרד) דניאל דף קי, א

אז ענהו המלאך כי יתמיד מעת החזון ההוא עד הערב והלילה מהבקר והיום מאלפיים ושלוש מאות שנה שאז נצדק קדש לעד ולעולם. והנה משנברא העולם עד שקם כורש הפרסי שלושת אלפים ושצ"א שנים, שאז בימים ההם ומעט קודם בימי בלשצר ודריוש ראה דניאל החזיונות האלה באופן כי בסוף החמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב אם מעט קודם או מעט אחר בך יבוא קיצנו בעזרת ה', למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם כשלוש מאות שנה מהאלף הששי למען יתראה לעין כל היות האמת איתם וייהנו בגוף ונפש מן העולם הזה תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש. ויהיו המאות שלושה להיות כי בסך ההוא יפול החזקה, ויאומת הדבר היותו בלתי מקרי בהתמידו הסך ההוא.

נסיון נוסף לגלות את הקץ נעשה ע"י ר' יעקב ממרויש בשו"ת מן השמים. זהו ספר השו"ת החריג ביותר מכל ספרות השו"ת, מכיון שאין בו משא ומתן הלכתי אלא תשובות שקיבל המחבר מן השמים. דיונים רבים נסובו סביב הסמכות ההלכתית של הספר הזה, ואולם, לכאורה לפחות בענייני גאולה אפשר לסמוך על זה. ואולם, למרות שבכל השאלות ההלכתיות שהוא שאל הוא קיבל תשובה, דוקא בעניין הגאולה סירבו לענות לו. וכך הובא בספר שו"ת מן השמים:

14. שו"ת מן השמים (ר' יעקב ממרוויש, המאה ה-13, צרפת) סימן עב

ועל קץ הגאולה שאל כמו כן, אך לא מצא התשובה כתובה לפניו.

הרב ראובן מרגליות, שההדיר את הספר (במהדורה הנמצאת בפרויקט השו"ת של בר אילן), כתב בהערה ארוכה על התשובה הזו שמעולם לא נמנעו חכמים מלחשב את הקץ, והוא מביא רשימה ארוכה מאוד של חישובי קץ בכל הדורות - החל במאמרי חז"ל, בזוהר, בראשונים ובאחרונים. ואלו מקצת דבריו:
הערות הרב מרגליות, שם

אם כי אמרו רבותינו ז"ל בסנהדרין צ"ז ב תיפח עצמן של מחשבי קצין, ובמס' דרך ארץ פ"א שהנותן את הקץ אין לו חלק לעוה"ב, הנה סיימו עלה בגמרא שם כי לא אמרו כן כי אם על אלו שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא, אבל המאמינים אמונת אומן בשרשי ויסודי דת קודש שמהם כי גאולת ישראל בוא תבוא אם שתתמהמה הם הרשו לעצמם חשוב מחשבות ולצרף אחת לאחת רמיזות יעודי הנביאים למצוא חשבון התחלת תשועת עולמים ומלכות שדי למען החיות לב אסירי התקוה ולחזק ברכים כושלות. ומני אז מצינו יעודים וזמנים שונים...
ורבינו יעקב איש תם דסליק לעילא ושאל שאילתא על קץ הקצין זמן ברור שאין לדחותו לא קיבל על זה תשובה, ומה נעימה ושנונה התשובה שקיבל רבינו אברהם שגם הוא עשה על זה שאלת חלום והשיבו לו בצחות לשון הכתוב: מי - שאל ואל - צפן וסתרי, וכמו שנאמר לדניאל כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ. וכבר אמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".

הרב ווזנר נשאל ע"י עורך הלוח 'דבר בעתו' האם להוסיף בשנת תש"ס את דברי מחשבים הקיצים שאמרו שבשנה ההיא תבוא גאולה, והוא הגיב כך:

15. שו"ת שבט הלוי (הרב שמואל הלוי וואזנר, בני ברק) חלק י סימן א

ב"ה, כבוד ידידינו כש"ת מוה"ר מרדכי גנוט שליט"א בעל הלוח המפואר דבר בעתו.
שאל כבודו אם להזכיר בפתיחה ללוח שנת תש"ס הבעל"ט מענין זמן ביאת משיח צדקינו שרמזו כמה ספה"ק על שנה זו, ומביא במכתבו כמה מחייבים וכמה שוללים בזה.
כבוד ידידי, אין לנו עסק בנסתרות, וביאת משיח צדקינו הוא עלום ומכוסה, ולא ניתן לדרוש זה ברבים, ורבינו הרמב"ם ראש המורים לדורות כ' בפי"ב ה"ב מהל' מלכים דלעולם לא יעסוק אדם בזה ר"ל במדרשים והגדות הנוגעים לזה שאין מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה, וכן לא יחשוב הקצין, אמרו חכמים תיפח דעתן של מחשבי קיצין, אלא יחכה ויאמין, עכלה"ט.
ואם כמה וכמה גדולי וצדיקי הדורות פלט פיהם הקדוש או קולמסם הקדוש רמז ורמזים על זמן ביאת משיח צדקינו היה זה מרוב אמונה ומרוב תקוה להתגלות כבוד ה', אבל ידוע שבמשך הדורות ובפרט בשנת ת"ח גרם זה לאכזבה ורפיון, ומה לנו להכניס עצמינו לדבר מסוכן ולפטם ההמונים בדבר שהצניעות יפה, ולבסוף אם ח"ו לא נזכה יסוגו אחור מרוב פחי נפש.
ומיום שראיתי העתקת ס' גליא רזיא בילקוט ראובני פ' נח בד"ה ויהי המבול, שמאתיים וארבעים שנה קודם סוף אלף הששי (ז"א תש"ס) יעלו מים תחתונים יכסו כל העולם וישאר רק א"י כאי, שטה על פני המים, וישארו רק צדיקים גמורים וכו' יע"ש, וכן כמדומני בספה"ק חסד לאברהם, תמהתי ע"ז, דא"כ הפי' שיאבדו כל האומות, ומה עם עם בני ישראל הקדושים שנפוצים ביניהם בכל העולם, והרי זה סותר הנאמר בתנ"ך הרבה פעמים בנבואת ה' שגם אחרי ביאת משיח צדקינו יחיו האומות במקומותם במושבותם אלא שיכירו כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כמבואר בדברי נביאי ה' במקומות אין ספור, ובמדרשי חז"ל וברמב"ם סוף הל' מלכים, וקי"ל דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכות בלבד, וכי האיך אפשר לדחות המקובל עפ"י ה' נגד דברים שאין לנו השגה בהם, ולמסור דברים כאלה להמונים.
ובאמת האריכות בזה ללא צורך, כי הדרך שכתבתי הי' הדרך המקובל מעולם ע"י גאוני וצדיקי הדורות מעתיקי השמועה גדולי התורה ועבדי ה' הנאמנים. ואם פה ושם רמזו לרוב תשוקתם לגאולת ישראל איזה רמז ושנה, אל לנו להביא זה בספר רק ברמז בעלמא כי כך כתב גאון וצדיק זה, אבל לעשות מזה מאמרים ופתיחות אל ירד בני עמכם, ומי לנו גדול ממרן החתם סופר זכותו יגן עלינו שכתב במקום אחד שבשנת ת"ר הוא ביאת משיח ובעו"ה יצאו מה שיצאו ועדין אין בן דוד בא, אלא תחכה לו בבטחון, ומעשיך יקרבוך.
והעיקר לחזק אצל אחב"י מאמינים בני מאמינים היסוד של גאולת ישראל ע"י משיח ה' ברצון אבינו שבשמים, ואחכה לו בכל יום שיבא, והיום אם בקולו תשמעו, ובמכוסה ממך אל תדרוש.