שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין פֶּרֶק שֵׁנִי
רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה
הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה צָרִיךְ לִגְלוֹת לְעִיר מִקְלָט (במדבר לה/ט-לד. דברים יט/א-ט). הַהַגְדָּרָה שֶׁל "שׁוֹגֵג" הִיא, שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָה לַהֲרֹג, אֲבָל הָיְתָה כַּוָּנָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּבְסוֹף גָּרַם מָוֶת, וְכָל אָדָם שָׁפוּי אָמוּר לִהְיוֹת אַחְרַאי עַל שִׁגְגוֹתָיו. אֲבָל מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לְלֹא כָּל כַּוָּנָה וְתִכְנוּן, אֵינוֹ נֶחְשָׁב כִּ"שְׁגָגָה" אֶלָּא כְּ"אֹנֶס", שֶׁעָלָיו אֵין עֹנֶשׁ גָּלוּת. הַדֻּגְמָא הַפְּשׁוּטָה הִיא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, שֶׁחוֹטֵב הָעֵצִים הִנְחִית אֶת גַּרְזִנּוֹ בְּכֹחַ, כְּדֵי לִנְעֹץ אוֹתוֹ בָּעֵץ, וְהַגַּרְזֶן אִבֵּד כִּוּוּן וְנִנְעַץ בְּלִבּוֹ אוֹ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הָעוֹבֵר לְיַד הָעֵץ, זֶהוּ "רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה". אֲבָל כַּאֲשֶׁר חוֹטֵב הָעֵצִים לֹא הִנְחִית אֶת הַגַּרְזֶן, אֶלָּא הֵרִים אוֹתוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְאָז הִשְׁתַּחְרֵר הַבַּרְזֶל מֵהַקַּת, הִתְעוֹפֵף וְהָרַג, אֵין הַחוֹטֵב נֶחְשָׁב כְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא כְּאָנוּס, כִּי בַּהֲרָמַת הַגַּרְזֶן לֹא הָיְתָה לוֹ כַּוָּנָה לִנְעֹץ אֶת הַבַּרְזֶל בִּדְבַר-מָה. מִתּוֹךְ כְּלָל זֶה יוֹצֵא דִּין שֶׁהַמַּשְׁלִיךְ אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה לְמֶרְכַּז הַשּׁוּק, אֶל תּוֹךְ הֶהָמוֹן, הוּא נֶחְשָׁב כְּרוֹצֵחַ בְּמֵזִיד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּמִי תִּפְגַּע הָאֶבֶן, אֲבָל הַזּוֹרֵק לְתֻמּוֹ אֶבֶן לְפִנָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בְּמָקוֹם שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא נִמְצָאִים בּוֹ בְּנֵי אָדָם, וְהוּא לֹא הִתְכַּוֵּן לִפְגֹּעַ בְּמִישֶׁהוּ, לֹא בְּאָדָם וְאַף לֹא בִּבְהֵמָה, אֶלָּא שֶׁבְּמִקְרֶה הִזְדַּמֵּן אָדָם לְשָׁם וְהָרַג אוֹתוֹ, הוּא אָמְנָם לֹא נֶחְשָׁב כְּרוֹצֵחַ בְּמֵזִיד, אֲבָל גַּם לֹא יוּכַל לְהִתְנַצֵּל שֶׁהוּא נֶחְשָׁב כְּאָנוּס, מִפְּנֵי שֶׁבְּפִנַּת הַשּׁוּק יֶשְׁנָה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ, וְהָיָה צָרִיךְ לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁעָלוּל לְהִמָּצֵא שָׁם אָדָם, לָכֵן הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה כְּדִין רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה (רמב"ם בפהמ"ש).
הַמַּשְׁלִיךְ אֶבֶן לְמֶרְכַּז הַשּׁוּק
אִם הַזּוֹרֵק בָּדַק תְּחִלָּה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הוּא הִשְׁלִיךְ, וְרָאָה אוֹתוֹ נָקִי וְרֵיק, אֲבָל מִכְּשֶׁיָּצְאָתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ, רַק אָז הוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ, הֲרֵי זֶה לֹא שׁוֹגֵג, אֶלָּא אָנוּס, וְלָכֵן הוּא פָּטוּר מִגָּלוּת, כִּי זוֹ דֻּגְמָא שֶׁל אָנוּס, שֶׁהֲרֵי אֵין אִסּוּר לְפַנּוֹת פְּסֹלֶת אֲבָנִים מִגַּג הַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לִבְדֹּק תְּחִלָּה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו מִתְכַּוְּנִים לְהַשְׁלִיךְ אֶת חֲפָצִים. הֶחָכָם שֶׁעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ מְבַקֵּשׁ מֵחָבֵר לַעֲמֹד בְּקִרְבַת מָקוֹם, לְהַזְהִיר אֶת הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְכֵן לְהַזְהִיר אֶת הַזּוֹרֵק עַל הֵלֶךְ הַמִּתְקָרֵב. מִי שֶׁזָּרַק אֶת הָאֶבֶן לְתוֹךְ חֲצֵרוֹ הַפְּרָטִית, וְשָׁם הוּא הָרַג, אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם, אֲזַי הַזּוֹרֵק גּוֹלֶה, כִּי הוּא נֶחְשָׁב לְהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְאִם לָאו =שֶׁלַּנֶּהֱרָג לֹא הָיְתָה רְשׁוּת לְהִכָּנֵס לֶחָצֵר זוֹ, הַזּוֹרֵק אֵינוֹ גּוֹלֶה, כִּי הוּא נֶחְשָׁב כְּאָנוּס, שֶׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה לַעֲלוֹת עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאָדָם זָר נִכְנָס לֶחָצֵר לְלֹא רְשׁוּת.
רוֹצֵחַ הַמִּתְעַסֵּק בִּרְשׁוּת/מִצְוָה
מִמַּה שֶּׁהַמִּקְרָא הִדְגִּישׁ מֶה עָשָׂה הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, יֵשׁ לִלְמֹד: כְּמוֹ שֶׁחֲטִיבַת עֵצִים, הוּא דָּבָר שֶׁל רְשׁוּת, שֶׁהָרוֹצֶה עֵצִים לְהַסָּקָה, בִּשּׁוּל וְעִבּוּד, נִכְנָס לַיַּעַר לַחֲטֹב, אַף כָּל דִּינֵי גָּלוּת הֵם בְּמִקְרֶה שֶׁל רְשׁוּת. אֲבָל אִם הַפְּגִיעָה הָיְתָה בְּמִקְרֶה שֶׁל מִצְוָה, נֶחְשָׁב הַפּוֹגֵעַ כְּאָנוּס, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב גָּלוּת. עַל כֵּן יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, כְּדֵי לְהַטּוֹתוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, כְּדֵי לִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִטָּעֻיּוֹת, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין, הַמַּעֲנִישׁ אֶת הַחוֹטֵא, שֶׁבְּדֻגְמָאוֹת אֵלֶּה, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה לְהַכּוֹתוֹ מַכָּה כָּל כָּךְ חֲזָקָה, אַךְ לַמְרוֹת כֵּן נֶחְשָׁב הַמַּכֶּה כְּאָנוּס הַמִּתְעַסֵּק בִּדְבַר מִצְוָה, וְלֹא כְּרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה. אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁלַּתַּלְמִיד אוֹ לַבֵּן הָיְתָה אֵיזוֹ מַחֲלָה פְּנִימִית בִּלְתִּי נִרְאֵית לָעַיִן, וְהוּא נָפַח אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּגְלַל פְּגִיעָה קַלָּה וַעֲדִינָה בִּמְקוֹם הַמַּחֲלָה הַנִּסְתֶּרֶת, כִּי דָּבָר זֶה וַדַּאי נֶחְשָׁב כִּשְׁגָגָה וְאֹנֶס. אֶלָּא בְּאָב שֶׁאִבֵּד אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל עַצְמוֹ וְהִפְרִיז לְהַכּוֹת עַד מָוֶת וְעַד בִּכְלָל, וְלַמְרוֹת שֶׁעַל הָאָב, הָרַב וּשְׁלִיחַ בֵּית-הַדִּין לְכַלְכֵּל בְּחָכְמָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וְלֹא לְהַכּוֹת בְּלִי-רַחְמָנוּת, וְאָב הַהוֹרֵג אֶל יְלָדָיו מִטַּעֲמֵי חִנּוּךְ, עָדִיף הָיָה שֶׁלֹּא יִוָּלְדוּ לוֹ יְלָדִים, וְצָרִיךְ לְהוֹצִיא תַּפְקִיד זֶה מִיָּדָיו וּלְהַעֲבִיר אֶת הַיְּלָדִים לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְחַנְּכָם בְּאַהֲבָה וּבְדַרְכֵי נֹעַם, וְאִישׁ בָּעוֹלָם אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת הַבֵּן שֶׁל כָּזֶה אַבָּא, אַף עַל פִּי כֵן נֶחְשָׁב אָב זֶה כְּמִתְעַסֵּק בִּדְבַר מִצְוָה, שֶׁלֹּא חָלִים עָלָיו כְּלָלֵי הָ"רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה".
בֵּין חֲטִיבַת עֵצִים לְבֵין חִנּוּךְ יְלָדִים
הַדִּין שֶׁשְּׁלִיחַ מִצְוָה אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּרוֹצֵחַ, נִלְמָד מֵהַדְגָּשַׁת הַמִּקְרָא: "אֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַּיַּעַר" – שֶׁהוּא רְשׁוּת, עַל דִּיּוּק זֶה נִתָּן לִשְׁאֹל: מֵהֵיכָן יוֹדֵעַ אַתָּה דְּמֵחֲטִיבַת עֵצִים שֶׁל רְשׁוּת מְדַבֵּר הַמִּקְרָא? אוּלַי מֵחֲטִיבַת עֵצִים שֶׁל סְכַךְ לַסֻכָּה. וּמֵחֲטִיבַת עֵצִים שֶׁל הַמַּעֲרָכָה? =מַעֲרֶכֶת הָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁחֲטִיבַת עֵצִים זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּמִצְוָה! לַמְרוֹת כֵּן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁהַחוֹטֵב יְגַלֶּה! הֲרֵי שֶׁגַּם הַמִּתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי מִצְוָה, אִם עָשָׂה זֹאת בְּחֹסֶר זְהִירוּת, וּמִישֶׁהוּ נֶהֱרַג בִּגְלָלוֹ, הוּא נֶחְשָׁב כְּרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּמוֹ כָּל רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה אַחֵר! וַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת הַגְדָּרָתוֹ. אַחַר כָּךְ תִּתְחַרֵט הַגְּמָרָא מֵהֲנָחָה זוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהַחֲכָמִים הִצִּיעוּ אוֹתָהּ, הֵם עָשׂוּ זֹאת מִתּוֹךְ הִגָּיוֹן פָּשׁוּט, שֶׁעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד לִימִינוֹ שֶׁל חֲסַר-זְהִירוּת, וְאֵין לוֹ כָּל זְכוּת לַעֲטֹף פְּעִילוּת פְּזִיזָה בְּאִיצְטְלָה שֶׁל קְדֻשָּׁה. מִפְּנֵי שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם מֵעוֹשֵׂי הַמִּצְווֹת נִדְרֶשֶׁת זְהִירוּת וְעֵרָנוּת.
הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְאֶת תַּלְמִידוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה
הַבָּא לַיַּעַר לַחֲטֹב עֵצִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה! בְּעוֹד שֶׁהַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְאֶת תַּלְמִידוֹ כֵּן עוֹשֶׂה מִצְוָה! וְלָכֵן אֵינְךָ יָכוֹל לְהַשְׁווֹת בֵּין הַכָּאַת הַבֵּן וְהַתַּלְמִיד לְבֵין חֲטִיבַת עֵצִים לִסְכַךְ וְלַמִּזְבֵּחַ, כֵּיוָן שֶׁכְרִיתַת הָעֵצִים עַצְמָהּ אֵינָהּ מִצְוָה, שֶׁהֲרֵי אִם מָצָא סְכַךְ חָטוּב וְעֵצִים כְּרוּתִים, אֵין לוֹ מִצְוָה לַחֲטֹב בִּמְיֻחָד לַצֹּרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ וְהַסֻּכָּה, אֶלָּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֵצִים הַכְּרוּתִים. עַכְשָׁו גַּם כֵּן, אִם הוּא לֹא מָצָא עֵצִים כְּרוּתִים, אֵין לוֹ מִצְוָה לִכְרֹת, אֶלָּא אִלּוּץ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וּפְעֻלָּה זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת רַק כְּ"מַכְשִׁירֵי מִצְוָה". עַל הֲנָחָה זוֹ, שָׁאַל רָבִינָא לְרָבָא: הֲלֹא בַּמִּשְׁנָה נֶאֱמַר: "יָצָא מִכְּלָל זֶה הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין", שֶׁהֵם נֶחְשָׁבִים כְּ"עוֹסֵק בְּמִצְוָה", אִם הַבֵּן לוֹמֵד הֵיטֵב וְיוֹדֵעַ תּוֹרָה, אֵין מִצְוָה לְהַכּוֹתוֹ, בְּכָל אֹפֶן אִם הִתְנַהֲגוּתוֹ הָרָעָה גָּרְמָה לָאָב אוֹ לָרַב לְהַכּוֹתוֹ מַכָּה נִמְרָצָה, נֶחְשָׁב הַמַּכֶּה כְּ"עוֹשֶׂה מִצְוָה", וְהַמַּכָּה נֶחֱשֶׁבֶת כַּ"עֲשִׂיַּית מִצְוָה", הֲרֵי שֶׁהַכָּאַת הַתַּלְמִיד וְהַבֵּן דּוֹמָה לִכְרִיתַת עֵצִים; אִם יֵשׁ עֵצִים כְּרוּתִים אֵין מִצְוָה לִכְרֹת וְאִם אֵין עֵצִים כְּרוּתִים, גַּם עֶצֶם הַכְּרִיתָה תֵּחָשֵׁב לְמִצְוָה, וְהַתּוֹרָה הֲלֹא לֹא הִבְדִּילָה בֵּין סוּגֵי הַכְּרִיתָה, וְשָׁלְחָה אֶת הַכּוֹרֵת חֲסַר הַזְּהִירוּת לַגָּלוּת! אִם כֵּן, עַכְשָׁו גַּם כֵּן, דְּהַיְנוּ: הַכָּאַת הַתַּלְמִיד וְהַבֵּן הַמִּתְנַהֲגִים לְלֹא כָּל דֹּפִי, לָאו מִצְוָה, וְיִצְטָרֵךְ הָרַב אוֹ הָאָב לָצֵאת לְגָלוּת, עַל הַ"מִּצְוָוה" הָאוּמְלָלָה שֶׁעָשָׂה.
לִפְסֹל אֶת שִׁיטוֹת הַחִנּוּךְ הַחֲדָשׁוֹת
כּוֹרֵת הָעֵצִים אֵינוֹ דּוֹמֶה לְמוֹרֶה וּמְחַנֵּךְ, בְּמִצְוַת חִנּוּךְ, אֲפִלּוּ אִם הַיֶּלֶד לוֹמֵד הֵיטֵב וּמִתְנַהֵג לְמוֹפֵת, גַּם כֵּן יֶשְׁנָה מִצְוָה לִכְפּוֹת עָלָיו מָרוּת, דִּכְתִיב: "יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וְיִתֵּן מַעֲדַנִּים לְנַפְשֶׁךָ" (משלי כט/יז). לָכֵן תָּמִיד נֶחֱשֶׁבֶת הַכָּאָתוֹ כַּעֲשִׂיַּת מִצְוָה. כִּי יֶלֶד הַגָּדֵל לְלֹא תְּחוּשָׁה שֶׁיֵּשׁ מֵעָלָיו נָגִיד וּמְצַוֵּה, וְאֵינוֹ חָשׁ בְּהֶבְדְּלֵי מַעֲמָדוֹת בֵּינוֹ לְאָבִיו וּבֵינוֹ לְמוֹרָיו, אֲפִלּוּ אִם תִּהְיֶה הִתְנַהֲגוּתוֹ לְמוֹפֵת, הִיא תִּהְיֶה מְלֻוָּה בִּתְחוּשָׁה שֶׁל "הִתְנַדְּבוּת" וְשֶׁהוּא עוֹשֶׂה "לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין", הַזַּכַּאי לִטְפִיחוֹת-שֶׁכֶם בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל, וְשֶׁעַל כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב מַגִּיעַ לוֹ פְּרָס. כַּאֲשֶׁר יֶלֶד זֶה יִתְבַּגֵּר, תִּדְעַךְ הַהִתְנַדְּבוּת, וְאָז יְנָעֵר מֵעַצְמוֹ אֶת הַמִּסְגֶּרֶת. אֲבָל כְּשֶׁהוּא פּוֹעֵל בִּגְלַל שֶׁהָאָדוֹן אֲשֶׁר מֵעָלָיו מְאַלֵּץ אוֹתוֹ לְהִתְנַהֵג כָּרָאוּי, תְּחוּשָׁה זוֹ בּוֹנָה לוֹ מִסְגֶּרֶת חִנּוּכִית חִיּוּבִית וּמְאַלֶּצֶת, וְאָז יֵדַע לְהִתְנַהֵג נָכוֹן גַּם בְּעִתּוֹת לַחַץ וּמַשְׁבֵּר, כְּשֶׁנֶּעֱלָמִים כָּל הַטּוֹפְחִים עַל הַשֶּׁכֶם. אֶל פִּנָּה זוֹ צְרִיכִים הַהוֹרִים וְהַמּוֹרִים לְהִשְׁתַּבֵּץ בְּחָכְמָה וּבְשִׁלּוּב עָדִין שֶׁל הַשִּׁיטָה שֶׁמְּחַנְּכִים מְכַנִּים אוֹתָהּ: "הַמַּקֵּל וְהַגֶּזֶר". שֶׁהֲרֵי הַמְחַנֵּךְ חַיָּב לִהְיוֹת אָהוּב עַל חֲנִיכָיו, וּלְעוֹלָם לֹא יַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּמַכּוֹת, מֵאִידָךְ נֶאֱמַר: "יַסֵּר בִּנְךָ, כִּי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ" (משלי יט/יח). עַל כֵּן עֶצֶם הַכָּאַת הַבֵּן וְהַתַּלְמִיד נֶחֱשֶׁבֶת כְּמִצְוָה, וְזֶהוּ תַּפְקִיד הַמְחַנֵּךְ "לְהָסִיר אֶת עָרְלַת הַלֵּב". לָכֵן הָרַב אוֹ הָאָב אֵינָם חַיָּבִים גָּלוּת אִם שָׁגְגוּ בְּהַכָּאָה מֻגְזֶמֶת, לֹא כֵן חֲטִיבַת עֵצִים, שֶׁכְּרִיתָתָם אֵינָהּ נֶחֱשֶׁבֶת לְמִצְוָה.
נִסְיוֹנוֹת כּוֹשְׁלִים לְעַצֵּב אֶת דְּמוּת הֶחָנִיךְ
כָּאן הַמָּקוֹם לְצַטֵּט אֶת דְּבָרָיו שֶׁל הָרַב א. א. דֶּסְלֶר זַ"ל, שֶׁכַּיּוֹם הִתְפָּרְצוּ תַּלְמִידִים שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כָּל צָרְכָּם בְּנִסְיוֹנוֹת כּוֹשְׁלִים לְעַצֵּב אֶת דְּמוּת הֶחָנִיךְ בִּדְרָכִים חֲדָשׁוֹת שֶׁל "בִּטּוּל מַעֲמָדוֹת בֵּין הַמְחַנֵּךְ לַחָנִיךְ", וּבְדַעְתָּם הַקְּצָרָה הֵם סוֹבְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲנִיק לַחָנִיךְ בִּטָּחוֹן וְהַרְגָּשַׁת שִׁוְיוֹן בֵּינוֹ לְבֵין מְחַנְּכוֹ – הַמּוֹרֶה וְהַהוֹרֶה, שֶׁהֵם חֲבֵרִים שֶׁל הַתַּלְמִיד וְהַבֵּן, וּכְדֵי לְהַעֲנִיק לֶחָנִיךְ עַצְמָאוּת וּבִטָּחוֹן, אָסוּר לְהָרִים עָלָיו יָד, וְעוֹד הַמְצָאוֹת חֲדָשׁוֹת. לַמְרוֹת הַכִּשְׁלוֹנוֹת הַנּוֹרָאִים שֶׁל חִנּוּךְ זֶה, עֲדַיִן לֹא הִשְׂכִּילוּ הַמְחַנְּכִים לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ לִבְחֹן בְּבִיקֹּרֶת חַדָּה וְנוֹקֶבֶת כָּל שִׁיטַת חִנּוּךְ, וְלִרְאוֹת אִם אֵין בָּהּ סְתִירָה לְדִבְרֵי חֲזַ"ל וּלְמִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל, אִם יֵשׁ בָּהֶם סְתִירָה – צָרִיךְ לִזְרֹק אֶת כָּל חִדּוּשֵׁיהֶם הַמְטֻנָּפִים, מִבְּלִי לְהַמְתִּין וְלִרְאוֹת אֶת פְּרִי הַבְּאוּשִׁים שֶׁשִּׁיטָה זוֹ תַּצְמִיחַ (מ"מ-ג 362, ראה שם).
