להיות ערניים / רפי זברגר

יבמות צט ע''א-ע"ב
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו ממשיכה לעסוק בעירוב בין אנשים, מצב היוצר ספק לגבי דיני ייבום. לפני שנלמד את שני המקרים הראשונים המפורטים במשנה, נקדים מספר הקדמות:
1. אשת אחי אבא (דודתו) אסורה על האדם מדאורייתא, כמפורש בספר ויקרא (י''ח, י''ד): עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא
2. מותר לאדם לשאת את בת אחותו, והגמרא אומרת שיש אף מצווה לשאתה (יבמות ס''ב:).
3. לגבי בת אחיו יש מחלוקת ראשונים האם מותר ויש אף מצווה לשאתה. התוספות אצלנו ד''ה ''ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו, אומר כי עדיף לא לשאתה, כיוון ''שמבטל מצוות יבמין''. שהרי אם ימות ללא ילדים, אחיו לא יוכל לייבם את אשת אחיו שהיא ביתו, וכך מתבטלת מצווה ייבום (אם אין אחים נוספים).
יש אומרים (רשב''ם שם ) כי בכל אופן יש גם מצווה לשאת את בת אחיו.
4. לפי כל הדעות אין איסור לשאת את אשת בן אחיו. גם לפי התוספות שעדיף לא לשאת את בת אחיו, הרי שאין איסור לשאת אותה, ומכוח זאת נאמר כי גם אין איסור לשאת את אשת בן אחיו.
5. בימינו נוהגים שלא לשאת את בת אחיו ואת בת אחותו, כיוון שיש חשש להולדת ילד בעל מום מנישואים עם קרובי משפחה.
האשה שנתערב ולדה בולד כלתה, הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו
לרחל היו שני בנים, ראובן ושמעון, ושמעון נשא את לאה. לאחר מכן נולד בן נוסף לרחל (אח של ראובן ושמעון). ובמקביל נולד בן לשמעון ולאה. שני הבנים הללו התערבבו זה בזה ולא ידוע מיהו בנה של רחל, ומיהו בן של שמעון ולאה. נקרא לשני בנים אלו יוסף ובנימין. לשמעון ולאה היה בן נוסף, אפרים שהוא בנם ודאי.ש
יוסף ובנימין גדלו ונשאו נשים, נקרא להן חגלה ומלכה. ולאחר זמן מה מתו יוסף ובנימין ללא ילדים. כך חגלה ומלכה עומדות לייבום בפני ראובן ואפרים. ראובן הוא אח של בן רחל (יוסף או בנימין), ואפרים הוא אח של בן שמעון ולאה (בנימין או יוסף).
בני הכלה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו,
לפי הקדמה 1, לאפרים (בנם של שמעון ולאה, שהוא "בן הכלה" (לאה היא כלתה של רחל)) אסור לשאת את אשת דודו (יוסף או בנימין), ולכן אפרים חייב לחלוץ לחגלה ומלכה, שכן אחת מהן היא אשת דודו האסורה עליו. אמנם האשה השניה מותרת לו, שהיא אשת אחיו (בנימין או יוסף) אך מכיוון שלא ידוע מי מבין השתים היא זאת, חייב לחלוץ לשתיהן.
בני הזקנה או חולצין או מייבמין, שספק אשת אחיו ואשת בן אחיו;
לראובן (מכונה ''בן הזקנה'' (רחל)) מותר לשאת גם את אשת אחיו, יוסף או בנימין, מדין מצוות ייבום, וגם מותר לשאת את אשת בן אחיו, בנימין או יוסף (4). לכן ראובן יכול לחלוץ או גם לייבם את חגלה ואת מלכה.
מתו הכשרים,
המקרה השני דומה למקרה הקודם, אך הפעם מתו האחים הוודאיים (בלשון המשנה ''כשרים'') ראובן ואפרים. נשותיהם זקוקות לייבום או חליצה, מיוסף או בנימין, אך לא ידוע מי האח של ראובן ומי אח של אפרים.
התערובות לבני הזקנה - חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו,
העיקרון דומה לעיקרון של הדין הקודם: יוסף ובנימין אסורים לייבם את אשת ראובן ("בן הזקנה") כיוון שאחד מהם הוא אחיין של ראובן, והיא אסורה עליו מדין דודתו (1), לכן שניהם חייבים לחלוץ לה.
לבני הכלה - אחד חולץ ואחד מייבם.
אך מותר ליוסף ובנימין לייבם את אשת אפרים, אחד משום שהיא אשת אחיו, והשני משום שהיא אשת בן אחיו (4). מכיוון שאיננו יודעים מיהו אחי בעלה, אחד חייב לחלוץ לה, אולי הוא אחי בעלה. השני יכול לייבמה, שהרי או שהוא אחי בעלה, ואז זה ייבום כדת וכדין, או שהיא כבר איננה זקוקה לייבום (אחי בעלה חלץ לה) ואז הוא נושאה כאשה מן השוק.
 

הנושא

מתו הכשרים וכו'. אלא הנך משום דאיערוב להו הוו להו פסולין?
שואלת הגמרא על לשונה של המשנה במקרה השני. מדוע מכנים את שני הוולדות שהתערבו ''פסולים''? הרי הם ''כשרים'' לגמרי, ורק לא ידוע מיהו הבן של מי? (ולכן המשנה פוסקת כמתואר לעיל).
אמר רב פפא אימא: ומתו הודאין.
רב פפא משנה את לשון המשנה וגורס במקרה השני מתו "הוודאין'' ולא מתו "הכשרים''.
 

מהו המסר

למרות תשובת רב פפא, יש להבין בכל אופן את הגרסה הכתובה במשנה, ולהסביר מדוע היתה הווא אמינא לקרוא לשני הוולדות שהתערבו ''פסולין''. לעניות דעתי, כוונת גרסה זו ללמדנו על בעייתיות בחוסר תשומת לב אשר הביאה ליצירת מצב ספק שכזה.
המשנה רצתה לעודד אותנו להיות ערניים ולשים לב למעשנו בכל מהלך החיים, ובעיקר לשים לב לדברים כל כך חשובים כמו שמירת הוולד וידיעה מי היא אמו. בנושא זה יש היום דאגה גדולה בכל בתי החולים בארץ, לרישום וסימון כל ילד מיד עם יציאתו מרחם אמו, כך שכולם ידעו מי האמא, מתי נולד וכו'.
המסר שאנו יכולים ללמוד מגרסה זו של המשנה, לא לומר ''יהיה בסדר'' ו"לחפף" בכל מיני נושאים. אלא "להשקיע" ולתת תשומת לב למעשים ולדיבורים שלנו, ולכל מה שיוצא מתחת ידינו. להבין מה אנו עושים, ומה אנו נמנעים מלעשות, ולחשוב בזמן אמת על כל המשמעויות הנובעות מכך.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]