שנאה שנובעת מאהבה

הרב דב קדרון

יבמות צד ע"א

תוספות (ד"ה כי) כותבים: "שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות", כלומר שרגש השנאה יכול לגרום לקלקול גדול יותר מאשר רגש האהבה.

נראה שכוונתם היא לרגש של שנאה שבא מתוך היצר הרע, שהוא גדול מאוד, אבל במצב מתוקן רגש האהבה חזק יותר, כמו שכתוב (שיר השירים ח, ו): "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה", ובעצם, כותב בעל ספר ערבי נחל (במדבר קרח - דרוש א) שכל מדות התורה באות מצד הטוב, כלומר שלום ולא קטטה, ואהבה ולא שנאה, כמו שאמר הכתוב (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, והשימוש במידות הרעות הוא רק כאשר יש צורך בכך נגד רשעים, שאז יש לפעמים לנהוג בקטטה ושנאה בשביל קיום התורה, וכן הוא בכל המדות.

לכן נאמר (תהלים צז, י): "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע", כלומר ששנאת הרע צריכה לבוא רק מתוך אהבת ה', וכאשר זהו הסדר המתוקן מובן שרגש האהבה, שהוא העיקרי – גדול יותר מרגש השנאה, שהוא המשני.

כיוצא בזה מסביר המלבי"ם (תהלים קלט, כא) את מה שאמר דוד המלך ע"ה "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט", שהשנאה ששנא דוד נבעה מתוך אהבתו את ה', ולכן אמר שאת "המתקוממים להכחיש אלהותך ועושים להכעיס, אתקוטט, וזה סימן האוהב ששונא את שונאי אוהבו כאלו הם שונאיו".