הבנה מאוחרת / רפי זברגר

יבמות צד ע"א-ע"ב
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו עוסקת בעדויות על מות האשה שנתגלו בסופו של דבר כשקר.
מי שהלכה אשתו למדינת הים, באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה, ואחר כך באת אשתו - מותרת לחזור לו;
איסור אחות אשה אינו נאסר אלא בחייה של האשה, אך לאחר מותה פוקע איסור זה. לכן אם הייתה עדות על מותה של האשה מותר לבעלה לשאת את אחותה. אך אם בסופו של דבר אשתו חזרה, הרי מותר לו לחזור אליה, למרות שבא על אחותה. נישואין אלו עם האחות לא תפסו כיוון שהתברר שהיא הייתה אסורה עליו באיסור כרת של אשת אח, ולכולי עלמא אין קידושין תופשים בחייבי כרת.
מכיוון שנישואין שלו עם אחות אשתו לא חלו כלל, מונה המשנה דינים נוספים המסתעפים מכך:
ומותר בקרובות שניה,
למרות שהוא בא על אחות אשתו, אין קרובותיה נאסרים עליו, כיוון שבאמת הוא לא נשא אותה ולכן אינם מוגדרים כקרובי אשתו, שהרי אדם מותר בקרובות אנוסה ומפותה (צ''ז.)
ושניה מותרת בקרוביו;
לאחות אשתו זו מותר גם להתחתן עם קרוביו מאותה סיבה. קידושין שלהם לא תפשו, וממילא אין קרוביו מוגדרים כקרובי בעלה ומותרים.
ואם מתה ראשונה - מותר בשניה.
דין זה מסכם את הנושא, וקובע כי מותר לו לחזור לאותה אחות, אם לאחר זמן היא מתה (באמת), וכאמור לעיל אין איסור אחות אשה אלא רק בחייה, וכאן לאחר מותה היא מותרת לו, למרות שבא עליה קודם לכן באיסור.
הסבר: האיסור המוכר ''על הבעל ועל הבועל'' אינו אלא באשת איש, אך באיסור אחות אשה אינו קיים, ולכן מותר לו לחזור ולשאת אותה.
אמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה - הולד ראשון ממזר, והאחרון אין ממזר;
קטע זה דומה לנאמר במשנה הקודמת, בה דנו על אשה שהעידו בפניה כי בעלה נפטר. גם כאן, אם אדם נשא את אחות אשתו לאחר שהעידו לו כי אשתו נפטרה, ובסופו של דבר חזרה ומתה לאחר מכן. הילדים שנולדו מאשת האח בהיות האשה בחיים מוגדרים כממזרים ואסורים לבוא בקהל (נולד מפסול כרת בעריות), אך הנולד לאחר מות האשה, כיוון שלאחר מות אשתו אחותה מותרת לו – גם ילדיה אינם ממזרים יותר.
רבי יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים - פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים - אינו פוסל על ידי עצמו.
הגמרא בדף הבא מסבירה כי רבי יוסי מתייחס למקרה שאותה אחות אשה הייתה נשואה, וגם בעלה (גיס שלו) וגם אשתו היו בחוץ לארץ, ועל שניהם התקבלה עדות של עד אחד שנפטרו. במקרה זה פוסק רבי יוסי שהבעל אינו יכול לחזור אל אשתו בגלל שהוא אוסר את אחות אשתו על בעלה (פוסל על ידי אחרים), וכל מי שעל ידי מעשה שלו ''פוסל אחרים'' הרי הוא גם אסור על אשתו (פוסל על ידי עצמו).
נסביר: בנישואין אם אחות אשתו, שהתברר שהייתה אשת איש, הוא אסר אותה על בעלה (לפי המשנה בדף פ''ז הקובעת שעדות של עד אחד אינה מייצרת מצב של אונס, מכיוון שהאשה הייתה צריכה לדייק בעדות, ולא עשתה זאת). איסור זה על בעלה נקרא ''פוסל על ידי אחרים''.
 

הנושא

הגמרא בתחילתה "מדייקת" בדברי תנא קמא במשנה:
ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים, דאהני הני נשואים דקמיתסרא אשת גיסו אגיסו, אפילו הכי אשת גיסו אסירא, אשתו שריא, ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תיאסר אשתו עליו.
קובעת הגמרא כי הדין של תנא קמא שהתיר לבעל לחזור לאשתו לאחר שנשא את אחות אשתו בטעות, הוא גם במקרה שאחות אשתו הייתה נשואה. במקרה זה כאמור לעיל, הנישואין של הבעל עם אחות אשתו גרמו לאיסור אחות אשתו לחזור לבעלה. (לפי המשנה בדף פ''ז), למרות זאת, אשתו איננה אסורה עליו.
דין זה מתייחס למקרה שעליו דיבר רבי יוסי במשנה. וכנראה שיש לומר כי מכוח דיוק זה במשנה, אמר רבי יוסי את דבריו, וחלק על תנא קמא כמוסבר לעיל.
 

מהו המסר

הדיוק בדברי תנא קמא בעצם עזרו לנו להבין את דעתו של רבי יוסי במשנה. ויותר מכך, הדיוק הזה הוא המקור לדבריו של רבי יוסי, שכאמור בא לחלוק על תנא קמא בדין זה.
ראינו כאן מנגנון מעניין. דברים סתומים של תנא (רבי יוסי) מוסברים היטב לאחר שלמדנו בגמרא דיוק בדברי החולקים על אותו תנא.
נלמד מכך, שלא תמיד ניתן להבין דברים ודעות של חכמים ''בזמן אמיתי''. לפעמים כדאי ורצוי לחכות מעט, ללמוד עוד ועוד, לשמוע דעות אחרות, ואז אולי ניתן להבין מהם את מה שלא הבנו בתחילה.
 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]