שלא יהא חוטא נשכר
הרב דב קדרון
יבמות צב ע"ב
בגמרא נאמר שלא ייתכן שיהא חוטא נשכר.
בשנת תשל"ב שאל מר דב רוזן את הגר"ש גורן זצ"ל את השאלה הבאה: מר רוזן כתב ספר "שמע ישראל", לחיזוק התודעה היהודית, ונהג להעניק אותו מידי פעם לצעירים שוחרי דת ומסורת. יום אחד הוא קיבל מכתב ובו הצעה להעניק את הספר לחייל עולה חדש, שגנב מזוזה, כי הוא עמד להיכנס לדירה חדשה ולא הייתה לו מזוזה.
מר רוזן התלבט האם שייך לומר על אותו חייל: "שלא יהא חוטא נשכר", ושמא אסור להעניק לו ספר, כי הוא צריך להיענש על מעשה הגנבה. אמנם הוא הוסיף וכתב שכוונתו של החייל הייתה רצויה, ואילו היה המעשה הזה נודע לסניגורן של ישראל, ר' לוי יצחק מברדיטשב, היה נושא את עיניו למרום ואומר: ריבונו של עולם הבט משמים וראה מה גדולה תשוקתו של חייל יהודי לקיים את מצוות מזוזה, אבל מכיוון שמעשהו לא היה רצוי, יש אולי לחשוש שאם יינתן לו הספר יצא בסופו של דבר החוטא נשכר.
הרב גורן זצ"ל ענה לו שהכלל הזה מתייחס רק לחוטא שעבר עבירה כדי להשיג רווח של ממון, או רווח אישי של השגת היתר נישואין וכיוצא בזה, כלומר רווח גשמי, אבל מצוות – לא ליהנות ניתנו, ואם הספר "שמע ישראל" יכול לקרב לבבות טועים לאבינו שבשמים – מצווה להעניק את המזון הרוחני הזה לטועי דרך כדי להחזירם בתשובה וללמדם את דרך התורה והמצווה בחינם.
