כוהן הנושא נשים בעבירה / יבמות צט ע"ב
הרב אביהוד שורץ
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הברייתא בדף צ"ט ע"ב מפרטת עשרה אישים הזכאים באכילת תרומה, ואף על פי כן אין חולקים להם תרומה בבית הגרנות מחששות שונים. בין היתר מונה הברייתא כהן בעל עבירה:
"ונושא אשה שאינה הוגנת לו".
ומסבירה הגמרא:
"משום קנסא".
הלכה מקבילה לסוגייתנו מצאנו במשנה במסכת בכורות (דף מ"ה) ביחס לעבודת המקדש:
"והנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה".
כדי לאפשר לכהן הנושא נשים בעבירה לעבוד במקדש דורשת המשנה שיתגרש מהן, ומוסיפה שיש צורך שכהן זה יידור הנאה שלעולם לא ישוב ויינשא להן.
שתי ההלכות שלפנינו, בדבר איסורו של כהן הנושא נשים בעבירה לעבוד במקדש או לקבל תרומה, הן גזירות וסייגים מדרבנן. זאת, משום שמעיקר הדין כבר הכריעה הגמרא בקידושין (דף דף ע"ז, ובסוטה דף כ"ג) שכהן גדול שבעל בעילה אסורה אינו מופקע מכהונתו (זאת, אף שלשון הספרא היא שבזמן שהכהן נשוי לגרושה "הרי הוא חולין", אך להלכה אין נפסק כך, ומפורש במשנה בבכורות שם שבדיעבד אם עבד - עבודתו כשירה). פרי אותה ביאה עלול להיות חלל, אך כהן הבועל בעילה אסורה, אינו הופך חלל בעצמו, שכן קדושת כהונה אינה ניתנת להפקעה.
אלא, שדווקא ההוה-אמינא שבאותה הסוגיה בקידושין, שלפיה כהן יתחלל בביאת עבירה, מעוררת חקירת יסוד מתבקשת ביחס לשתי ההלכות שלפנינו. דהנה יש לדון מה פשר גזירת חז"ל שכהן הנושא נשים בעבירה לא יעבוד במקדש ולא יקבל תרומה. ניתן להבין, שמדובר על קנס והפקעה בעלמא, אף שמעיקר הדין הוא כהן כשר לכל דבר ועניין. לחילופין, ניתן להבין שאותו כהן "פסול מדרבנן" - מן התורה לא ניתן לשלול ממנו את כהונתו, ואולם חכמים מכוח גזירתם הפקיעו כביכול את כהונתו עד שיגרש את אשתו הפסולה.
אפשר, ששאלה זו שנויה במחלוקת מעניינת שהזכירו הפוסקים. ציטטנו לעיל שתי הלכות הנוגעות לכהן הנושא נשים בעבירה: הראשונה היא שהוא אינו עובד במקדש, והשניה - שאינו חולק תרומה. הראשונים, ובעקבותיהם השולחן ערוך (אורח חיים, קכ"ח מ'), העתיקו הלכה זו גם ביחס לנשיאת כפיים, וקבעו שכהן הנשוי גרושה לא ישא כפיו בבית הכנסת. פשטות הסוגיה בבכורות היא, שאם הכהן מתחייב לגרש את אשתו, הוא רשאי לשוב לעבודת המקדש, וממילא גם לשאת את כפיו. כלומר, אנו מבקשים להפעיל עליו לחץ, ואם הלחץ הועיל, וההתחייבות מפורשת, הוא רשאי לעבוד. אלא, שהמגן אברהם על השולחן ערוך שם ציטט גם דעה אחרת:
"אפילו נדר ממנה הנאה מעכשיו, אפילו אינו יכול להוציאה מחמת אונס ואפילו אונס נפשות - אינו נושא כפיו ואינו קורא ראשון עד שיוציאנה".
המגן אברהם מתקשה לפרש דעה זו, (ועיין במחצית השקל שם המפלפל בכך). אך לענייננו, הדברים קשורים לחקירה הנ"ל: אם נפרש שהפקעתו של הכהן מן העבודה או איסורו לחלוק בתרומה אינם אלא אמצעי לחץ - הרי שאם נדר והתחייב לגרש, שוב אין טעם להפעיל לחץ והוא כשר לעבוד ולחלוק בתרומה. ואולם, אם נבין שהפקעתו מן העבודה ואיסורו בחלוקת תרומה נובעים מכך שהוא "כהן פסול מדרבנן". פסול זה דבק בו משום שהלכה למעשה הוא נשוי לפסולה לה, הגורעת ומחסרת מכהונתו! אם כך, עד שלא יגרש בפועל, לא יוכל לעבוד ולא יוכל לחלוק בתרומה.
