נישאת על פי שני עדים / יבמות צא ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו, לאחר דין ודברים עם רב הונא, מודה רב פפא לדעתו ופוסק להלכה שאישה שבעלה חזר לאחר שנישאה לאחר על פי שני עדים אינה יכולה לחזור לבעלה הראשון, ודינה ש'תצא מזה ומזה'. כך כתבו ראשונים רבים, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר יז, נו).
אולם תמיהתו של רב פפא בסוגייתנו במקומה עומדת – מאי הוה לה למיעבד? הרי באו שני עדים והעידו כפי שמעידים בשאר דיני התורה, ומדוע האישה נקנסת על כך שנהגה על פי עדותם?
בעל ערוך השולחן (שם, רנו) הסביר את הדבר:
"מפני גודל הקלקול שנעשה להנשא באיסור אשת איש ולהרבות ממזרים בישראל כדאי היא שתוקנס למען כל הנשים ישמעו ויראו, דהרי פושעת היא קצת, דהרי ראינו שעידי שקר הם, וכל אשה הקשורה בבעלה יש לה לחקור הדק היטב אם אמת הדבר שמת אם לאו".
יתר על כן, לעיל (דף פז ע"ב) הוזכר שאישה זו אף חייבת קרבן חטאת על שעברה עבירה של איסור אשת איש. משמעות הדבר היא שהיא אינה נחשבת אנוסה אלא שוגגת.
[בדרך אגב נעיר שנראה כאן ששגגה אין משמעותה שהאדם אינו אשם כלל, אלא שהוא אשם בצורה חלקית, משום שלא נזהר כראוי וכדומה, כמו במקרה זה, ש'אישה דייקא ומינסבא' ועליה לוודא שהיא רשאית להתחתן. כך כתב גם הרמב"ם (שגגות ה, ו): "הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס...".]
על אף שהדברים נשמעים קשים מעט, נראה שניתן להסביר שאישה זו, שסמכה על העדים, נחשבת שוגגת ולא אנוסה משום שהיא נישאה על פי מידע מוטעה ולא הוכרחה להינשא.
