טרפה / יבמות פג ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה האם אנדרוגינוס נידון כזכר ודאי; מכך שרבי אליעזר מסכים עם תנא קמא שטומטום ואנדרוגינוס נתמעטו מקדושת קורבן בקרבן בהמה (ונחלק עליו רק לעניין קורבן עופות) משום שהם אינם נחשבים לזכר או לנקבה, מובן שלשיטתו אנדרוגינוס אינו זכר לעניין קודשים וממילא אינו נידון כזר ודאי. למסקנה זו מובאת ראיה נוספת:
"רבי אליעזר אומר הכלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדשין ואמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדשין בעושה תמורה ש"מ".
מהאמור משמע שכל אלו המנויים כאן פסולים להקרבה, וטרפה בכללם. באופן זה פסק הרמב"ם להלכה (הלכות איסורי מזבח, פרק ב, הלכה י)
"בהמה שנולד בה אחת מן הטרפיות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך (מלאכי א, ח), ואף על פי שאינה ראויה לקרבן אין פודין אותה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, אלא ירעו עד שימותו ויקברו".
על פניו נראה לומר שהאיסור של טרפה הוא מדרבנן.הקושי באמור הוא שאם בהמה טריפה אסורה להעלות על המזבח לקרבן, ומשום שאין פודים אותה אנו אומרים 'תרעה עד שתמות ויקברוה' מסתבר לומר שהטרפה פסולה לקרבן מהתורה. שאם לא נאמר כן, לא מובן איך חכמים אמרו שלא לעשות תמורה בקרבן כשר.ֹֹֹֹֹ (מוקשים יותר דבריו של רבי יוסף קארו (כסף משנה) על דברי הרמב"ם שמצדד בו שהטרפה אסורה מדרבנן)
