סייעתא דשמיא / רפי זברגר

יבמות עח ע''ב
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו ממשיכה להגדיר את איסורי חיתון בישראל:
ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות.
ממזר הוא הנולד מביאת איסור כרת (יש אומרים אף איסור נוספים, אך לא נפסק כך להלכה), ונתינים הם הגבעונים שהערימו על יהושע והוא גיירם, ולאחר שנודע לו על כך עשאם חוטבי עצים ושואבי מים. נלמד בגמרא כי דוד המלך גזר איסור חיתון אתם. פוסקת המשנה כי ממזרים ונתינים אסורים לעולם בחיתון, שלא כמו מצרי ואדומי המותרים בדור שלישי, והאיסור על הזכרים וגם על הנקבות, שלא כמו איסור עמוני שהוא רק על הזכרים, כפי שלמדנו במשנה הקודמת.
 

הנושא

אמר ריש לקיש: ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת, יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי, מה להלן נקבות מותרות, אף כאן נקבות מותרות.
נביא את שני הפסוקים של איסור ממזר ואיסור עמוני:
לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה': (דברים כ''ג, ג')
לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם (שם, ד').
ריש לקיש מחדש דין ופוסק כי ממזרת מותרת לאחר עשרה דורות. הוא למד ממזר מאסור עמוני, בשניהם כתוב ''גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'''' . בממזרת לא כתוב את המילים ''עד עולם''. לומד ריש לקיש מהגזירה שווה ביניהם, כי איסור ממזר הוא עד עולם כמו שהוגדר באיסור עמוני ומואבי. ומוסיף, כי גם ההיתר של עמונית נלמד לאיסור ממזר, ולכן ממזרת מותרת מדור עשירי ואילך.
אי מה להלן מיד, אף כאן מיד?
שואלת מיד הגמרא, והרי עמונית מותרת כבר מדור ראשון, ואם למדנו ממזרת מעמונית, הרי שיש להתירה גם ממזרת מדור ראשון.
כי אהני גזירה שוה - מעשירי ואילך.
ממזר עד דור עשירי אין צורך בגזירה שווה, שהרי התורה בעצמה אוסרת אותו. איסור ממזר חל גם על ממזרת, שהרי המילה ממזר מתפרשת ''מום זר'' שהוא מתייחס אף לאשה. הגזירה שווה באה לאסור ממזר עד עולם כמו עמוני שהתורה כותבת במפורש כי איסורו לעולם, ומכאן שגם ההיתר של עמונית נלמד לממזרת רק מדור עשירי ואילך.
והאנן תנן: ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות!
מקשה הגמרא על הלכת ריש לקיש ממשנתנו, הפוסקת במפורש כי אסור ממזר וגם ממזרת הוא עד עולם.
לא קשיא: הא כמאן דאמר דון מינה ומינה, הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא.
עונה הגמרא כי המשנה סוברת כי איסור ממזרת עד עולם נובע מלימוד כללי בש''ס ''דון מיניה ואוקי באתרא''. משמעות כלל זה: אם לומדים הלכה א' מהלכה ב', לא משווים את כל הדינים בשני המקומות, אלא לומדים מה שלומדים, ולאחר מכן ''מחזירים'' את ההלכות למקור של דין א'. במקרה שלנו: למדנו ממזר מעמוני, כי פירוש דור עשירי הוא עד עולם. ולאחר שלמדנו הגדרה זו, ''חוזרים''' לדיני ממזר, ושם נאמר כי ממזרת אסורה (עד דור עשירי) ולכן היא תמשיך להיות אסורה עד עולם כמו ממזר (שלמדנו זה עתה מעמוני). אבל אומרת הגמרא, ריש לקיש אינו הולך בשיטה זו (של ''דון מינה ואוקי באתרא'') אלא לפי הכלל ''דון מינה ומינה''. כלומר, אם כבר למדנו גזירה שווה, הרי נמשיך ונלמד את כל הדינים מהלכה ב' (מקור הגזירה שווה) ונייחס אותם גם להלכה א'. ולכן אצלנו, מכיוון שלמדנו ממזר מעמוני להגדיר מהו דור עשירי, נלמד ממזר מעמוני גם להתיר את הממזרת (כמו ההיתר של עמונית) , ונתירה מדור עשירי ואילך.
שאלו את רבי אליעזר: ממזרת לאחר עשרה דרי, מהו?
לאחר לימוד דינו של ריש לקיש, שאלו את רבי אליעזר, כיצד נפסוק לגבי ממזרת לאחר דור עשירי? האם נתיר כהלכת ריש לקיש או נאסור כפשט המשנה?
אמר להם: מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו.
ענה להם רבי אליעזר, כי לא תיתכן מציאות כזאת שתהיה ממזרת לאחר דור עשירי.
אלמא קסבר: ממזרא לא חיי. וכן אמר רב הונא: ממזרא לא חיי
מבינה הגמרא מדברי רבי אליעזר כי ממזר אינו חי ואינו מוליד ילדים, ולכן לא תיתכן מציאות של ממזר אפילו לא בדור שלישי.
והא אנן תנן: ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם!
מקשה הגמרא ממשנתנו הפוסקת כי איסור ממזרים עד עולם, משמע שיש המשכיות לממזרים אפילו לאחר דור עשירי.
אמר רבי זירא, לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה: דידיע חיי, דלא ידיע לא חיי, דידיע ולא ידיע - עד תלתא דרי חיי, טפי לא חיי.
רבי זירא מתרץ את השאלה לפי דברי רב יהודה שאמר דברים מדהימים ביחס לגורלם של הממזרים:
• אם ידוע לכולם על ממזר וודאי, הרי הוא יחיה ויכול להביא ילדים לעולם כך שיגיע אפילו לדור עשירי, וכולם יודעים שאסור להתחתן עם המשפחה הזאת.
• אם יש ''ממזר לא ידוע'' הרי שיגזרו עליו מן השמים שימות כבר בדור ראשון, ולא ייגרם איסורי חיתון.
• אם ידוע למקצת אנשים, הרי שיחיה עד דור שלישי (וייזהרו ממנו וממשפחתו) ולאחר מכן ימות בידי שמים.
ההוא דהוי בשבבותיה דרבי אמי, אכריז עליה דממזרא, הוה בכי ואזיל, אמר ליה: חיים נתתי לך.
הגמרא מחזקת דברים אלו על ידי סיפור מעשה שרבי אמי הכריז על ממזר וודאי. הוא הצטער ובכה על כך, ורבי אמי אמר לו שהכרזה זו ''הביאה לו חיים''. שאלמלא היו מכריזים והיו יודעים על ממזרותו, היה מקבל מיתה בידי שמים.
 

מהו המסר

המציאות שמלמדנו רבי זירא בשם רבי יהודה, כי מן השמים גוזרים מות לממזרים כדי שאנשים לא יחטאו בעוון חמור של חיתון עם ממזר, משקף לנו עד כמה השגחת ה' על כל בית ישראל. הקדוש ברוך הוא עוזר לנו שלא לעבור על איסורים, במצב שאנו לא יכולים לדעת זאת מעצמנו. אם יודעים - החובה מוטלת עלינו שלא להתחתן עם הממזר, אך אם לא יודעים - ישנה סייעתא דשמיא.
נלמד מכאן עיקרון מאוד חשוב: מוטל עלינו לעשות כל שבידינו על מנת לשמור, לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתנו, מעבר לכך - ה' הטוב עוזר לנו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]