באשר משפטו שם פעלו

הרב דב קדרון

יבמות עח ע"ב

על הפסוק (צפניה ב, ג): "אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ" דרש ריש לקיש: "באשר משפטו שם פעלו", ומסביר רש"י: "במקום שדנים האדם שם מזכירין פועל צדקותיו".

ביאר הגר"ח שמואלביץ' זצ"ל (שיחות מוסר תשל"ג האזינו, מובא בלקט ביאורי אגדות) שאין הכוונה לומר רק שהקב"ה זוכר את הדברים הטובים שעשה האדם בשעה שהוא דן אותו, כי זה דבר פשוט, אלא יש כאן עניין עקרוני, כי מידה היא לפניו בעת משפטו של אדם על רוע מעלליו, לנהוג עמו בהנהגה מיוחדת של קירוב, ולהזכיר את רוב צדקותיו וזכויותיו. כי יש עניין מיוחד דווקא בעת המשפט שייזכרו מעשיו הטובים.

כך נהג אבי תנועת המוסר, ר' ישראל סלנטר זצ"ל. כאשר פעם היה צריך לומר תוכחה לאדם אחד, בלכתו אליו לקח עמו סכום כסף שהיה צריך לתת לאדם זה. כששאלוהו למה לו לטרוח ולתת לו את הכסף בעצמו ולא על ידי שליח, השיב שהוא מחוייב לעשות כן מדינא דגמרא. כי אמרו חז"ל שמידת הקב"ה היא באשר משפטו שם פעלו. ומצווה להידבק במידותיו ית"ש. וזה כמבואר, שהיסוד של באשר משפטו שם פעלו הוא, כי בעת משפט האדם צריך לקרבו ולהזכיר את גודל זכויותיו. בעת הדין יש רחמים, ובעת המשפט יש חסד.