החיים אינם שחור לבן / רפי זברגר

יבמות סה  ע''ב
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו מגדירה על מי חלה מצוות פריה ורביה:
האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה;
תנא קמא סובר כי המצווה חלה על הגבר בלבד ולא על האשה. הגמרא תדון במקור דינם שלכאורה סותר את הכלל שכל מצוות עשה שלא הזמן גרמא נשים גם מחויבות.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר (בראשית א', כ''ח): וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: .
רבי יוחנן בן ברוקה לומד מהציווי של הקדוש ברוך לאדם וחוה כי המצווה מוטלת גם על הגבר וגם על האשה.

הנושא

הגמרא דנה במקור דינו של תנא קמא:
מנא הני מילי? אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון, אמר קרא (שם): וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ , איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש.
אותו פסוק שמהווה מקור לדעתו של רבי יוחנן בן זכאי מהווה לדעת רבי אילעא בשם רבי אלעזר גם מקור לדברי תנא קמא. הוא ''שם את הפוקוס'' על המילה וְכִבְשֻׁהָ ומסביר כי מי שכובש זהו הגבר, ולכן רק הוא מצווה במצוות פרו ורבו ולא האשה.
אדרבה, וְכִבְשֻׁהָ תרתי משמע!
מקשה הגמרא: לכאורה גם ממילה זו ניתן לומר כי המצווה לשניהם שהרי נאמר בלשון רבים - גם לאיש וגם לאישה.
אמר רב נחמן בר יצחק: וכבשה כתיב.
רב נחמן מתייחס לכתיב של המילה (ללא וו לאחר האות ש') שהוא בלשון יחיד, ומזה לומד תנא קמא את דינו.
רב יוסף אמר, מהכא (בראשית ל''ה, י''א): וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: , ולא קאמר פרו ורבו.
רבי יוסף מוכיח את שיטת תנא קמא מפסוק בפרשת וישלח, שם מוזכר הציווי של פרו ורבו בלשון יחיד.
מכאן מביאה הגמרא שתי מימרות נוספות של רבי אילעא בשם רבי אלעזר בן רבי שמעון:
ואמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בן רבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.
רבי אילעא בשם רבי אלעזר מתייחס למצוות תוכחה בפרשת קדושים (י''ט, י''ז: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא), ואומר כי למרות המצווה להוכיח את החבר כשהוא עושה מעשה שלא ייעשה, הרי שצריך ''לשקול מילים'' ולאבחן מתי התוכחה תישמע באוזניים קשובות ומתי אין סיכוי לכך. במקרים שהוא מבין שאין סיכוי, הרי יש ''מצווה'' שלא לאמר את הדברים ולא להוכיח את החבר.
רבי אבא אומר: חובה, שנאמר (משלי ט', ח'): אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:
רבי אבא מחזק את הדברים ואומר כי לא רק שיש מצווה אלא זו חובה (יותר ''חזק'' ממצווה) שלא להוכיח. ''אדם לץ'' אשר צוחק מכל דבר ולא מתייחס ברצינות לנאמר לו, אדם כזה יש חובה שלא להוכיחו מחשש שאם כן יוכיחו אותו, הוא בסופו של דבר ישנא את המוכיח, ובכך יבוא שכרו בהפסדו.
מימרא נוספת של רבי אילעא בשם רבי אלעזר בן רבי שמעון:
מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר (בראשית נ', ט''ז-י"ז): וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:
האחים מצטטים דברי אביהם יעקב אשר כביכול ציווה לפני מותו להגיד ליוסף שיסלח להם על חטאתם כלפיו, אבל באמת יעקב לא אמר דברים אלו, והם ''שינו'' כדי שישרור שלום ביניהם.
רבי נתן אומר: מצוה, שנאמר (שמואל א' ט''ז, ב'): וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי ס וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי:
רבי נתן מחזק את דברי רבי אילעא ואומר כי לא רק מותר לשנות מפני השלום, אלא אפילו מצווה לעשות זאת. שהרי הקדוש ברוך בעצמו ציווה לשמואל לקחת עגלת בקר ולומר כי הוא בא לזבוח זבח, אבל באמת מטרת בואו הייתה למשוח את אחד מבני בניו של ישי למלך (אמנם הוא הקריב קרבן, אך מטרת בואו לא הייתה לשם כך). ואם הקדוש ברוך הוא בעצמו ציווה כך, משמע שישנה מצווה לשנות מפני השלום.
לחזק את דבריהם של רבי אילעא ורבי נתן מצטטת הגמרא ברייתא:
דבי רבי ישמעאל תנא: גדול השלום, שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב (בראשית י''ב, י''ח): וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: , ולבסוף כתיב (שם י''ג): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: .
הקדוש ברוך הוא לא רק מצווה אחרים לשנות מפני השלום, אלא הוא בעצמו משנה מפני השלום. שהרי שרה צחקה בקרבה ואמרה כי אברהם זקן (ואדוני זקן), אך כאשר ה' ''מספר'' לאברהם על צחוקה של שרה הוא מצטט ואומר שהיא דברה על עצמה כזקנה, ולא על אברהם (ואני זקנתי).
 

מהו המסר

ננסה למצוא את המשותף בשלש מימרותיו של רבי אילעא:
1. דרכו של איש לכבוש ולא דרכה של אישה, ולכן תנא קמא סובר כי מצוות פריה ורביה חלה רק על האיש.
2. במצווה תוכחה יש לנהוג בה בשום שכל, ולא להוכיח במקרים שאין סיכוי שהתוכחה לא תישמע.
3. מותר לשנות ולא לומר את האמת מפני השלום.
בכל המימרות הללו, רבי אילעא מוציא אותנו מתובנה ''רגילה'' לתובנה מחודשת:
• למרות שמצוות פריה ורביה נעשית בשיתוף הגבר והאשה, והסבירות הייתה שהמצווה מוטלת על שני השותפים, מלמד אותנו רבי אילעא בדעת תנא קמא כי רק הגבר מצווה ומוכיח זאת מפסוק.
• למרות שישנה מצוות תוכחה בתורה, הרי שיש לקיימה רק אם יש סיכוי להצלחתה.
• למרות שיש איסור ''חזק'' בתורה ''מדבר שקר תרחק'' הרי שאם השקר יביא שלום - מותר לשקר.
למדנו היום שהחיים ''אינם שחור ולבן''. יש מצבים בהם יש להפעיל שיקול דעת, ולנהוג בניגוד למצופה ולהבנה הראשונה.
  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]