נשים נלחמות במלחמת מצווה?
הרב דב קדרון
יבמות סה ע"ב
הקב"ה אמר לאדם הראשון ולאשתו (בראשית א, כח): "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ", ובגמרא נאמר שהחיוב חל דווקא על האיש, כי "איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש". על פי זה פוסק ספר החינוך (מצווה תקכה) שמלחמת מצווה מוטלת רק על גברים, "כי להם להילחם בזמן שישראל על אדמתם".
אולם במסכת סוטה (מד,ב) נאמר שכולם צריכים להתגייס למלחמת מצווה, "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", ומשם משמע שגם נשים צריכות להשתתף במלחמה, וכן פוסק הרמב"ם (הלכות מלכים ז,ד).
רבותינו האחרונים נחלקו בהבנת החיוב של נשים להשתתף במלחמת מצווה.
הרדב"ז (בביאורו לרמב"ם) כותב שנשים לא מתפקדות כלוחמות, אלא רק כתומכות לחימה, ומספקות מים ומזון ללוחמים, וכך כתב גם האדר"ת (בקובץ יגדיל תורה, קנג), שברור שאסור לאשה להשתתף בלחימה, שהרי אסור לה ללבוש כלי נשק בגלל האיסור של "לא יהיה כלי גבר על אשה", וכלה מחופתה יוצאת רק לתקן את הדרכים ולספק מים ומזון לחיילים.
אולם המנחת חינוך (שם) הקשה על ספר החינוך ממה שנאמר שכלה יוצאת מחופתה למלחמת מצווה, ונראה שלהבנתו נשים נלחמות ממש, וכן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) העיר שאין לחידושו של הרדב"ז מקור בגמרא או ברמב"ם, ובאופן בסיסי ניתן להבין שאכן נשים נלחמות ממש במלחמת מצווה, אבל כמובן שיש מצבים שבהם צריך להימנע מכך לפי מצב העניינים של נסיונות ומכשולים בצניעות.
