כל המוסיף גורע / רפי זברגר

יבמות נח ע''ב 
 

הקדמה 

המשנה בדף הקודם מביאה מחלוקת תנאים מה דין אשה האסורה לכהן (למשל גרושה או חלוצה, או אלמנה לכהן גדול) ובכל אופן נתקדשה לכהן (אירוסין). לדעת רבי אליעזר ורבי שמעון מותרת לאכול בתרומה, ולדעת תנא קמא (רבי מאיר) אסורה.
בדף שלנו יש דיון לגבי מקרים המתייחסים גם להלכות אלו של המשנה.

הנושא

נקדים ונאמר כי בת כהן הנשואה לכהן אוכלת בתרומה גם אם בעלה נפטר ללא ילדים והיא מחכה לייבום של אחיה. זאת כיוון שממה נפשך מותר לה לאכול תרומה, שהרי גם היבם הפוטנציאלי הינו כהן ועתיד להאכילה בתרומה. הגמרא דה במקרים מסוימים המפקיעים הלכה זו:
שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן: העושה מאמר ביבמתו [ויש לו אח], אפילו הוא כהן והיא כהנת - פסלה מן התרומה.
באותו רגע שאחד האחים עשה מאמר ביבמה, הוא פסל מדרבנן את שאר האחים מייבומה של אותה אשה. לכן היא מוגדרת ביחס אליהם ''משתמרת לביאה פסולה'' (כמו המקרים במשנה). מכיוון שכך, אומר רב חנינא בשם רבי יוחנן, האשה פסולה כבר מלאכול בתרומה.
למאן?
הגמרא מנסה להבין לפי איזה תנא של משנתנו פוסק רבי יוחנן הלכה זו:
אילימא לרבי מאיר, אימר דאמר רבי מאיר: משתמרת לביאה פסולה לא אכלה - מדאורייתא, דרבנן מי אמר?
אם נאמר שזו שיטת רבי מאיר, הרי ייתכן שלמרות שבמשנה הוא אסרה מלאכול בתרומה כיוון שהפסול הוא מדין תורה (פסולי כהונה האסורים מדאורייתא), אך במקרה שלנו, כיוון שהפסול הוא רק מדרבנן, אולי רבי מאיר יסכים שהאשה לא תיאסר מאכילת תרומה.
ואלא לרבי אלעזר ורבי שמעון, השתא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה, דרבנן מיבעיא?
ובוודאי שלא ייתכן כי דברי רבי יוחנן הינם לשיטתם של רבי אלעזר ורבי שמעון במשנתנו, שהרי הם התירו לאשה המשתמרת לביאה פסולה מן התורה לאכול בתרומה, ובוודאי שיתירו לה לאכול בתרומה, אם היא משתמרת לביאה הפסולה ''רק'' מדרבנן. אם כן, לא מצאנו תנא שלאורו פסק רבי יוחנן את הלכתו. לכן מביאים גרסה שונה להלכה זו:
אלא כי אתא רבין אמר: עשה בה מאמר ביבמתו - דברי הכל אכלה, יש לו אח חלל - דברי הכל אינה אוכלת, לא נחלקו - אלא שנתן לה גט, רבי יוחנן אמר: אוכלת, ריש לקיש אמר: אינה אוכלת.
• אם אחד האחים עשה בה מאמר (המקרה לעיל) - לכולי עלמא (רבי יוחנן וריש לקיש שמיד נלמד את מחלוקתם) היא מותרת באכילת תרומה, כפי שהסברנו לעיל (גם לדעת רבי מאיר במשנה, כיוון שמשתמרת לביאה פסולה רק מדרבנן).
• אם אחד האחים הינו חלל (נולד מפסול כהונה - גרושה למשל), לפי כולם אינה אוכלת בתרומה, כיוון שהיא משתמרת לביאה פסולה מהתורה, ואין שום אפשרות שחלל זה יאכיל אשה בתרומה.
• ישנה מחלוקת במקרה ואחד האחים נתן גט, ובכך פסל את כל האחים מלייבמה מדרבנן (נחשבת גרושה), באנו למחלוקת: רבי יוחנן מתיר לה לאכול בתרומה, וריש לקיש אוסר. הגמרא מיד מסבירה כל אחת מהשיטות.
רבי יוחנן אמר: אוכלת, אפילו לרבי מאיר דאמר אינה אוכלת, הני מילי משתמרת לביאה פסולה דאורייתא, אבל דרבנן - אכלה;
רבי יוחנן סובר כי האשה אוכלת בתרומה גם לשיטת רבי מאיר שאסר במשנה, כיוון ששם מדובר בשימור לביאה פסולה מן התורה (גרושה לכהן למשל) לעומת הדין שלנו שהשימור מביאה פסולה רק מדרבנן, ולכן אולי גם רבי מאיר יתיר.
וריש לקיש אמר: אינה אוכלת, אפילו לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי אוכלת, הני מילי דיש לו להאכיל במקום אחר, אבל הכא כיון דאין לו להאכיל במקום אחר - לא;
ריש לקיש חולק וסובר שאינה אוכלת לפי כל התנאים במשנה. גם רבי אלעזר ורבי שמעון שהתירו לאשה לאכול תרומה כיוון שיש אפשרות שאותו כהן יבם יכול להאכיל בתרומה אשה המותרת לו (לא בפסולי כהונה כמו גרושה לכהן), אבל כאן, שהוא כבר נתן גט ליבמה, אין לו כוח להאכיל באף מקום אשה שנתן לה גט.
וכי תימא, הכא נמי יש לו להאכילה בחוזרת,
מנסה הגמרא לומר על דברי ריש לקיש: אולי בכל אופן נתיר לאשה שהיא בת כהן לאכול בתרומה, לאחר נתינת גט על ידי היבם, כיוון שגט שניתן לאשה ללא ילדים גורם לחזרתה לבית אביה (חוזרת) ואז היא שוב אוכלת בתרומה. אם כן אומרת הגמרא, אולי נתיר גם אצלנו לאותה יבמה שקבלה גט לאכול מכוח דין ''חוזרת''.
חוזרת פסקה מיניה וקרובה לבי נשא, אבל הא אגידא ביה.
דוחה זאת הגמרא, ואומרת כי אשה ''רגילה'' שקבלה גט מבעלה נפקעה מדין בעלה, וחוזרת לבית אביה. אך במקרה דנן, שקיבלה גט מהיבם, הרי אינה ביטלה בכך את הזיקה כלפיו, שהרי היא עדיין צריכה לקבל חליצה כדי להשתחרר ממנו, לכן אין לה דין חוזרת לבית אביה. 
 

מהו המסר

כפי שהקדמנו בתחילת הדברים, בת כהן הנשואה לכהן שנפטר ללא ילדים, והיא מחכה לייבום - מותר לה לאכול בתרומה ממה נפשך. בכל אופן, אם אחד היבמים עשה בה מעשה (נתן גט, או לפי ההווא אמינא גם מאמר) הרי שהוא הפקיע ממנה את היכולת וההיתר לאכול בתרומה.
דין זה שהוא רק דוגמא לדינים רבים בסוגיות שלנו ממחיש לנו את העיקרון הידוע של ''כל המוסיף גורע''. ללא מעשה האשה מותרת באכילת תרומה, והנה עשה בה מעשה ואסרה. לעיתים, עלינו לשמור ולא לעשות כדי לא לגרוע מהמצב הקודם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]