דין הכהנים בזמננו - "יכול שיאמר אם כהן אני"
פניני הדף היומי, עלון יביע אומר / הרב ירון מרדכי זכאי
יבמות צט ע"ב
בסוגיתנו מבוארים דינים וספיקות הקשורים לכהנים, כשאין ברור לנו שמדובר בכהן ודאי, ואנו מוצאים בספרי רבותינו הראשונים והאחרונים שדנו לגבי כהנים שאין להם כתב יחוס בזמן הזה האם הם נחשבים כודאי כהנים, ויש לכך השלכות לגבי דינים הנוגעים לכהנים כגון ברכת כהנים, פדיון הבן, עליה לתורה
והנה בשו"ת הריב"ש סימן צ"ד התיחס לנושא זה בתשובתו וכתב שכהנים בזמן הזה אינם נחשבים ככהנים ודאים כל זמן שאין כתב יחוס בידם המיוחסים דור אחר דור לשבט הכהונה, ומה שהם עולים לקרוא ראשונים בתורה משום שיש להם חזקה שגם אבותיהם היו כהנים ונקראים כהני חזקה, וכן במה שהכהנים עולים לדוכן ומברכים ברכת כהנים אף שלכאורה אין זה ברור שהם כהנים כתב בשו"ת שבות יעקב (חלק א' סימן צג) שהיות וכהן שאינו נושא כפיו לברך ברכת כהנים מבטל שלוש מצוות עשה כנפסק בשולחן ערוך והיא מצוה חמורה לכן בשביל שלא תתבטל המצוה מחשיבים אותם ככהנים גמורים, וממילא גם יכולים לברך. ואמנם ראוי ונכון במצוות שצריך כהן כגון בפדיון הבן לחפש אחר משפחות כהנים שיש להם יחוס.
ונודע שגם בזמננו ישנם משפחות מיוחסות כגון משפחת טוויל שיש להם יחס עד עלי הכהן (ונקראים גם מעלי הכהן טוויל), ולכן גם הם מקפידים לעסוק בתורה שכן במסכת ראש השנה י"ח מבואר שבשביל להנצל מהקללה של בית עלי שנפטרו בקיצור ימים ושנים צריך לעסוק בתורה שמגינה ומצילה, ושם הגמרא מספרת על אביי ורבה שהיו מבית עלי ובזכות שעסקו בתורה לא נפטרו בקיצור ימים ושנים בגיל צעיר, עוד מפורסם שהגר"א מוילנא כשרצה לקיים מצוות פדיון הבן החמיר ודקדק לעשות אצל כמה וכמה כהנים משום שחשש שמא אינם מיוחסים.והגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל בשו"ת רב פעלים חלק ב' סימן ט"ל נשאל במקרה שהיתה סעודה שהיו בה תלמיד חכם כהן ותלמיד חכם ישראל שהיה יותר חכם מהכהן וכיבדו אותו לעשות זימון, והיו שערערו שהרי צריך לכבד את הכהן והרב הביא את דברי המגן אברהם בסימן רא שמה שאין אנו נזהרים לכבד את הכהנים בכל הדינים הנזכרים בשולחן ערוך משום שאין אנו בקיאים ביחוס הכהונה, ולכן עשו טוב בפרט שהתלמיד חכם ישראל יותר גדול מהכהן.
