זהירות בכבוד בית הכנסת - "ואיזו היא מורא מקדש"
פניני הדף היומי, עלון יביע אומר / הרב ירון מרדכי זכאי
יבמות ו ע"ב
בסוגיתנו אנו למדים על הזהירות והכבוד שצריכים לנקוט כשנכנסים לבית המקדש וכפי שכתוב בפסוק ומקדשי תיראו (ויקרא פרק יט פס' ל), והנה אף שבפשטות מדובר דוקא בבית המקדש, כתב בספר חיי אדם (בכלל יז) שקדושת בית הכנסת ובית המדרש גדולה מאד, ומוזהרים עליהם לירא ממי ששוכן בהם כדכתיב ומקדשי תיראו, ולא בית המקדש לבד אלא כל המקודש וגם בית הכנסת ובית המדרש נקראים מקדשי מעט.
והנה יש מחלוקת בפוסקים האם מצות מורא מקדש מהתורה נאמרה דוקא בבית המקדש או גם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, לשיטת היראים והמבי"ט היא מהתורה גם בהם וכן נפסק גם בבן איש חי פרשת ויקרא הלכה א, אבל לשיטת האשכול והר"ן בבתי כנסיות ובתי מדרשות המצוה היא מדרבנן, ובספר ערוך השולחן בהלכות בית כנסת תמה על מה שישנם אנשים שמקילים לדבר בבית כנסת ובית המדרש דברי חולין ושיחה בטלה לאחר התפילה ולא חששו למצות מורא מקדש, ומכאן יש להתריע על כך שבאים לבית הכנסת עם פלאפונים ומדברים בהם, וכן שפעמים שפלאפונים מצלצלים בשעת התפילה או בזמן שמתקימים השיעורים ולכן יש להזהר ולנתק את המכשירים כשנכנסים לבית הכנסת, ובזוהר הקדוש נאמרו על זה דברים חמורים שהמדבר דברים בטלים בבית הכנסת אין לו חלק באלוקי ישראל.
ובשולחן ערוך אורח חיים סימן קנא מפרט מרן את הדברים שצריך להזהר מלעשותם בבית הכנסת ובית המדרש שאין נוהגים בהם בקלות ראש, ואין ישנים בהם אפילו שנת עראי ואין נכנסים לבית הכנסת שיגן עליו מפני הגשמים או כשיש שמש יוקדת, ולא עוברים דרך בית הכנסת שיהא קיצור דרך, וכן אין אוכלים בבית הכנסת ובפרט בסעודות גדולות וכשיש גם משקאות משכרים, והנה יש שנוהגים היתר ומקילים משום שעושים תנאי כשבונים את בית הכנסת שיוכלו לאכול בו וכו',
אמנם צריך להדגיש שלדעת ראשונים רבים וכן נפסק בשו"ע סימן קנא סעיף יא שלדעת מרן בבית כנסת שבארץ ישראל לא מועיל שום תנאי.
