קנה לפוטרה מן הייבום
יבמות נו ע"א
"אחד המערה ואחד הגומר - קנה. מאי קנה? רב אמר: קנה לכל, ושמואל אמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה, לירש בנכסי אחיו, ולפוטרה מן הייבום".
למדנו במשנה: "אחד המערה ואחד הגומר – קנה", כלומר שהיבמה הופכת לאשתו של היבם כבר בתחילת מעשה היבום.
ומפרטת הגמרא בסוגייתנו: "מאי קנה? רב אמר: קנה לכל" – כלומר שהיבמה הפכה לאשתו לכל דבר וענין. "ושמואל אמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה – לירש בנכסי אחיו, ולפוטרה מן הייבום". כלומר שלכל הדעות, היבמה נפטרה מן היבום, היות שהמצוה כבר התקיימה.
על כך הקשה במסכת קידושין דף י (ע"א) הרשב"א מברצלונה – רבי שלמה בן אדרת: "כתיב (דברים כה, ז) לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם ובגמר ביאה איכא הקמת זרע, בהעראה ליכא הקמת זרע"!
כלומר, הכיצד יתכן לפי סוגייתנו שדוקא החלק של הולדת הבן לא יהיה בכלל מצות היבום!
וכן קשה מהפסוקים בפרשת וישב: (בראשית לח, ט-י) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא – לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע, וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ.
ורש"י הביא את פירוש הגמרא שלמדנו לעיל (מסכת יבמות) בדף לד (ע"ב) שאונן היה "דש מבפנים וזורה מבחוץ", ושכך עשה גם עֵר אחיו, "כדי שלא תתעבר ויכחיש יָפְיָהּ".
וקשה על מה יצא הקצף, והרי לפי סוגייתנו קִיֵּם אונן בכך מצוות יבום!
אלא מסיק הרשב"א בקידושין שאמנם בהעראה מתקיימת מצות "יבמה יבא עליה", אבל: "כולה ביאה בכלל יבמה יבא עליה היא, שזו היא מצות יבום האמורה בתורה". כלומר שכאמור המצוה כוללת: לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם – נְתָן זֶרַע לְאָחִיו. והרשב"א מוכיח זאת גם מהסוגיה בקידושין.
כבר בדברי רש"י בסוגייתנו מרומזים דברי הרשב"א.
אמרה הגמרא: "למאי קנה?... – לפוטרה מן הייבום". ומפרש רש"י:
"ולפוטרה מייבום - דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת לשוק, או אם הוציאה בגט לא בעיא חליצה, או אם היתה לה צרה נפטרה בביאתו של זו".
למה מזכיר רש"י רק את המקרים: אם מת, אם הוציאה, אם היתה לה צרה; למה משמיט רש"י את העיקר, שכיון שנפטרה מן היבום בהעראה, כבר נתקיימה המצוה, ומעתה רשאים היבם והיבמה להתגרש, ותלך ותנשא למי שתחפוץ! (וכגון שמצא בה דבר ורשאי לגרשה, כמבואר בסוף מסכת גיטין).
אלא שאכן על היבם מוטלת עדיין מצוה להשלים את מצוות היבום ולהקים זרע לאחיו.
ורק בדיעבד נפטרה היבמה מיבום נוסף, כיון שכבר נעשה חלק מהיבום, ואותו מעשה הוא בר התוקף שהשיא את היבמה ליבם.
