איך פועלת ראיית הצדיק?
הרב דב קדרון
יבמות מה ע"א
בכמה מקומות בש"ס מופיע הביטוי: "יהיב ביה עיניה", כלומר שהצדיק נתן את עיניו ברשע – והוא מת, או שנעשה גל של עצמות.
הקשה על כך אור החיים הקדוש (שמות יא,ה, מובא בלקט ביאורי אגדות): איך ייתכן שראייתו של הצדיק היא לרעה, והרי נאמר (משלי כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ", וודאי שצדיק הוא טוב עין? ומדוע נאמר "נתן" עיניו, ולא "ראה בו בעיניו"?
אלא, בכל אדם רשע יש ניצוץ של טוב, כי בלי חלק כל שהוא של טוב שום דבר לא יכול לחיות בעולם, והחלק הטוב, כמו כל דבר בבריאה, שואף כל הזמן לשוב למקור שממנו בא, ורוצה להיפרד מהרע, לכן כאשר הצדיק מתבונן ברשע, ומתבונן בחלק הטוב שיש בו – בזה הוא נותן לאותו חלק טוב אפשרות לשוב ולהידבק בו, והוא פועל כמו מגנט שמושך אליו את הברזל, כך החלק הטוב שיש ברשע – נמשך לצדיק, ואז ממילא כאשר לא נשאר בו שום דבר טוב – הרשע מת. לכן, ראייתו של הצדיק את הרשע נקראת "נתינה", כי הוא נותן לחלק הטוב שבו אפשרות לשוב למקורו.
הוא מסביר שבאותו אופן פעלה מכת בכורות, שהרי נאמר (שמות יא, ה): "וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", ומשמע שמתו מעצמם, ולא נאמר "והרגתי", כי כאשר הקב"ה בעצמו עבר בארץ מצרים, כל הניצוצות הטובים שאפו לשוב למקורם הטוב, וכאשר הם יצאו מהבכורות – מיד הם מתו מעצמם.
