דיוק וחידוש ברש"י
מסכת יבמות דף נו
עמוד ב
רש"י ד"ה ואנהרינהו לעיינין ממתניתין. ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:
המימרא הזו של רב עמרם - הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתניתין הובאה בלשונה לעיל דף לה, ומצינו שינויים קלים בין לשון רש"י שם ללשונו אצלינו.
והנה לשון רש"י בדף לה ע"א
ואנהרינהו לעיינין ממתניתין. כלומר הביא לנו ראיה ממשנתנו, ואותה משנה לקמן בהבא על יבמתו (דף נו.):
מלבד השינוי המתבקש, ששם כתב רש"י היכן מקומה של המשנה [אצלינו בפרק הבא על יבימתו], יש שני הבדלים עיקריים.
א. שם מוסיף רש"י "כלומר".
ב. אצלינו מוסיף רש"י את המשפט "והאיר עינינו בה".
כשרב עמרם אומר אנהרינהו לעיינין "ממתניתין" כלומר ממשנתינו, אין הכוונה למשנה באופן כללי, אלא למשנה שאנו עוסקים בה, והיות ששם בדף לה, איננו עוסקים במשנה זו, ראה רש"י צורך לבאר "כלומר" שהמימרא לא נאמרה במקורה שם, אלא נאמרה על המשנה בפרק הבא על יבימתו שממנה מביא ראיה.
לעומת זאת, אצלנו אחרי לימוד המשנה, המילה "ממתניתין" מתבארת מאליה, אך לעומתה עלולה להתעורר שאלה, מה חידש רב ששת, אם משנה מפורשת היא, על זה רואה רש"י צורך לפרש שזו כוונת המשפט "אנהרינהו לעיינין", שאילולא דלה רב ששת את החספא מהמשנה, לא היינו מוצאים תחתיה את המרגניתא. כלומר בדברי רב ששת כלולה הבנה מחודשת במשנה, שרק לאורה יש ראיה. (וכפי שאכן הסוגיא מאריכה לדון אם זו ראיה מכריעה או ניתן לדחותה לאחר הבנה שונה במשנה).
