סקר
מסכת בבא קמא:





 

דווקא בייבום הכוונה חשובה?

הרב דב קדרון

יבמות לט ע"ב

  

בראשונה שהיו מתכוונין לשם מצוה - מצות יבום קודמת למצות חליצה, ועכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה, אמרו: מצות חליצה קודמת למצות יבום.
אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, ולשום אישות, ולשום דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר.


מדוע דווקא במצוות ייבום הכוונה כל כך חשובה, ומי שמקיים את המצווה ללא הכוונה הראויה נחשב כעובר עבירה?

מרן הרב קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) קישר בין העניין הזה לבין השאלה המפורסמת ששואל הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ו הלכה ה):

והלא כתוב בתורה: "ועבדום וענו אותם", הרי גזר על המצריים לעשות רע... ולמה נפרע מהן?

וביאר הרמב"ן (בראשית טו,יד) שכאשר רצון ה' שייעשה דבר רע אזי מי שעושה את אותו דבר ומתכוון בכך לעשות את רצונו אכן עושה מצווה, אולם מי שעושה את הדבר הרע לא בדיוק כפי רצון ה', או שלא התכוון לעשות זאת לשם שמים – נענש על כך כמו כל בעל עבירה אחר: "כי האיש שנכתב ונחתם בראש השנה להריגה לא ינקה הליסטים ההורג אותו בעבור שעשה מה שנגזר עליו, הוא רשע בעונו ימות ודמו מיד הרוצח יבוקש". וכך הוא בחתונה של היבם עם אשת אחיו שנפטר – זוהי פעולה של עבירה, ומי שעובר על איסור אשת אחיו חייב כרת, אלא אם כן כוונתו היא לעשות את רצון ה', לשם מצווה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר