קריטיות זמן ותזמון / רפי זברגר

יבמות ל ע''א
 

הקדמה 

בעמוד א' ישנן ארבע משניות שכולן עוסקות במקרה של שלושה אחים, כאשר שניים מהם נשואים לשתי אחיות.
נלמד את המשנה השלישית, שמתוכה בוקע אחד העקרונות הבסיסיים בהלכות ייבום.
לפני שנצלול לתוך המשנה נזכיר כי איסור ערווה של אחות אשה חל רק כאשר שתי הנשים בחיים. אם אחת הנשים נפטרה, הרי שפוקע איסור זה.
שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו,
ראובן שמעון ולוי אחים, וראובן ושמעון היו נשואים לשתי אחיות רחל ולאה, ולוי היה נשוי לאשה שאין לה קשר לשתי נשי אחיו (בלשון המשנה ''נכרית''). מת שמעון בעלה של לאה. לראובן אסור לייבם את לאה כיוון שהיא אחות אשתו רחל, לכן לוי ייבם (כנס) את לאה.
ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
לאחר מכן מתה רחל אשת ראובן, ולאחר מכן מת גם לוי. עתה, שתי נשותיו של לוי עומדות לייבום בפני ראובן, לאה שהייתה נשואה קודם לשמעון, ואשת לוי השניה. פוסקת המשנה כי לאה אסורה לראובן מכיוון שבשלב הקודם, לאחר מות שמעון, היא כאמור הייתה אסורה לו משום אחות אשתו רחל, שהייתה עדיין בחיים.
הסבר: כיוון שלאה הייתה אסורה על שמעון בשלב הקודם משום ערווה (אחות אשה) הרי שזה ''הציף'' את האיסור המקורי של אשת אח, כאילו שיש לו בנים. מנגנון זה משאיר את איסור אשת אח, גם לאחר שרחל כבר מתה, ואיסור אחות אשה פקע.
 

הנושא

אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה, הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה.
רב יהודה ציטט את כללו של רב, הקובע כי אם אין אפשרות לבצע ייבום בשלב "נפילה'' של אשת המת, הרי היא מוגדרת כמו אשת אח שיש לה בנים, וכמובן שאשה כזאת אסורה בייבום. זהו ההסבר לעיל לדין המשנה, ואמנם מייד שואלת הגמרא:
מאי קא משמע לן? תנינא: הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת!
בדיוק למדנו במשנה את העיקרון של רב, ואם כן, מה הוסיף לנו רב בדבריו?
מהו דתימא, הני מילי היכא דלא איחזיא לה בנפילה ראשונה, אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה ראשונה - אימא תישתרי, קא משמע לן.
''נפילה ראשונה'' מוגדרת במשך כל הזמן שהאשה אינה מתייבמת או חולצת. אם כן, מתרצת הגמרא, כי חידושו של רב חל גם במקרה, ורחל אשת ראובן, נפטרה לפני שלוי ייבם את לאה, אשת שמעון. מאותו רגע בעצם חזרנו והתרנו לכאורה את אשת שמעון גם לראובן, שהרי אשת שמעון כבר איננה אחות אשה של ראובן (כזכור, איסור זה חל רק בחיי שתי הנשים). אם כן, פוסק רב, כי גם במקרה זה, שבמהלך הציפייה של לאה אשת שמעון לייבום היא אינה אסורה יותר לראובן משום אחות אשה, בכל אופן היא נאסרת לייבום על ידי ראובן, כיוון ש''בתחילת הנפילה'' היא הייתה אסורה עליו משום אחות אשה.
הא נמי תנינא: שני אחין נשואין שתי אחיות, מת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת!
ממשיכה הגמרא ומקשה, הרי גם דין זה נפסק במשנה אחרת (ל''ב.). המשנה שם מתארת מקרה עם שני אחים הנשואים לשתי אחיות (כמו אצלנו) שלאחר מותו של אחד האחים, מתה גם אשתו של הראשון, עובדה שלכאורה אמורה להתיר את הראשון לייבם את אשת המת. ובכל אופן אסרה המשנה לייבמה, כיוון שהיא הייתה אסורה עליו שעה אחת.
ובמקרה זה מדובר שהשינוי (פטירת אשת הראשון) קרה ''בשלב הנפילה'' ובכל אופן נאסרה.
אם כן, חוזרת השאלה מה חידש רב ביחס לשתי המשניות שלמדנו זה עתה.
מהו דתימא, התם הוא דאידחי לה מהאי ביתא לגמרי, אבל הכא דלא אידחי לה מהאי ביתא לגמרי, אימא: מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית חזיא נמי להאי, קא משמע לן.
עונה הגמרא, כי בכל אופן יש הבדל בין המשנה שם למשנה שלנו ולדברי רב. שם מדובר בשני אחים לשתי אחיות, שכאשר אשת המת נופלת לייבום בפני אח המת, והיא אסורה עליו משום ערווה של אחות אשה, היא ''נדחתה'' לגמרי מאותו בית ולא יכולה להתייבם יותר. לעומת אצלנו, שלאה אשת שמעון אמנם אסורה על ראובן, אך היא מותרת לאח השלישי לוי, ובכך ''לא נדחתה מבית זה'' לגמרי. החידוש של רב, שאפילו במקרה כזה, שהאשה לא נדחתה, אנו פוסקים שרגע אחד של איסור ביחס לאחד האחים, אינו משנה את הדין, והיא תמשיך להיות אסורה לייבום על ידו, גם אם סיבת האיסור פקעה (מתה אשת ראובן). 
  

מהו המסר

עיקרון שלמדנו מדברי רב, וההלכות שנפסקו בשתי המשניות שהזכרנו לעיל, מלמדנו כמה חשוב ''לתפוש את הרגע הנכון''. שהרי אם ברגע נפילה לייבום ישנה ''בעיה'' המונעת את האשה מלהתייבם, הרי שלא עוזר שום דבר בהמשך, וגם אם המצבים השתנו, ולכאורה הבעיה שהייתה בשלב ראשון אינה קיימת, ''זה כבר מאוחר''. איסור האשה ברגע נפילתה לייבום, הופך את המצב ל''מעוות לא יוכל לתקון'' והיא נשארת באיסורה ביחס לאותו אח לעולם.
נעיר כי לא כל נושא מוגדר כך שאין אפשרות תיקון, ובהרבה מקרים ניתן לתקן מצבים בעייתיים שהיו קודם לכן.
אך יש לזכור כי ישנם נושאים שבהם התיזמון המסוים הוא קריטי, ואם באותה נקודת זמן אין "מצב תקין", הרי שזהו אבוד, ואין אפשרות לתקן יותר.
עיקרון זה מלמדנו לחשוב יותר על הקריטיות של הזמן, והתיזמון. אם אפשר להתכונן למצבים (לא תמיד ניתן), לחשוב עליהם מראש, ולנסות עד כמה שאפשר להיות מוכנים מראש לכל תרחיש אפשרי.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]