פיתוי קטנה אונס נינהו / יבמות לג ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
ידוע כי קטן אינו חייב במצוות וכי אינו נענש אם עובר על איסורי תורה. רבי יוסף קארו פסק בשולחן ערוך, הלכות שבת סימן שמג' שבית דין לא חייבים להפריש את הקטן מאיסור, אך אביו מחויב לגעור בילד שלו אם הוא אוכל נבילות [רבי יוסף מראדזין כתב במשנה ברורה שאב חייב לגעור בבנו גם בכל שאר איסורים]. הרמ"א כותב שקטן לא צריך לחזור בתשובה על מעשיו בקטנות אך רצוי שיעשה זאת. מהאמור משמע שמעשה של קטן אינו נחשב לעבירה, כך גם משמע מסוגייתנו בנוגע לפיתוי קטנה לזנות שהוא מוגדר כאונס:
פיתוי קטנה אונס נינהו
כלומר, משום שקטנה אינה בת דעת מי שמפתה אותה נחשב למעשה כאונס, ולכן היא אינה נאסרת לבעלה. כך נאמר גם בתלמוד הירושלמי (סוטה א, ב) שקטינה שזינתה, משום שאין לה רצון היא לא נאסרת על בעלה.
יחד עם זאת, הרמב"ם בהלכות סוטה פוסק:
קטנה שהשיאה אביה אם זינת ברצונה נאסרה על בעלה (פרק יב הלכה ד).
על אף שהראב"ד חולק על הרמב"ם, זאת בנוסף לנאמר בגמרא ובפסיקת הראשונים, נראה שהרמב"ם סבור שמעשה עבירה של קטנה נחשב כעבירה ואוסר את האישה על בעלה.
רבי יוסף קולון כתב שנראה להסביר שהאיסור לשיטת הרמב"ם נובע מכך שהייתה מעילה באמון ולא מצד עצם האיסור של זנות; יחד עם זאת, מדברי הרמב"ם נראה שאין כל הוכחה לכך, מלבד פסיקתו זו שעומדת כנגד כל שאר הפוסקים ובפרט כנגד האמור בסוגייתנו.
ברם, יתכן לדייק בדברי הרמב"ם (בשונה ממה שכתב הראב"ד שאין הפרש בין קטנה לקטנה) ולהסביר כפי שכתב רבי יוסף קולון; הרמב"ם בסוף דבריו כותב:
אבל קטנה בת מיאון - אין מקנין לה, שאין לה רצון להאסר על בעלה, ואפילו היה כהן - לא נאסרה עליו.
כלומר, בגדולה (שהיא קטנה שהשיאה אביה - אפילו שהיא כבר הגיעה לכלל גדלות, אך עדיין לא הוחזקה בסימנים) יש חשש שמא הביאה סימנים ולכן היא כבר גדולה ואז יש להחמיר עליה ומחשיבים אותה כמי שיש לה רצון ולכן נאסרת על בעלה. לפיכך, אישה שנאנסה אסורה לכהן. אך בקטנה, כיון שאין לה אפילו את הרצון להיאסר על בעלה, פוסק הרמב"ם: "ואפילו היה כהן לא נאסרה עליו".
