חלותו ההלכתית של המאמר (2) / יבמות ל ע"א

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בעיוננו אתמול עסקנו בשאלה האם מאמר חל מדאורייתא או מדרבנן. נפנה היום לשאלה נוספת בעניין מאמר, והיא: מה היקף חלותו ההלכתית. כזכור, בית שמאי קובעים שאם אדם עשה מאמר ביבימתו, ולאחר מכן נפלה לפניו גם אחותה לייבום - תדחה האחות מפני המאמר. בית הלל חולקים, ולדעתם הוא מחוייב בחליצה לשתיהן. הגמרא מדגישה, שגם לדעת בית שמאי אין מדובר על קניין גמור, אלא אך ורק לעניין מקומי זו של דחיית אחותה מן הייבום.

נראה, שביסוד ההלכה של מאמר יש להעלות שתי הבנות מתבקשות:

הבנה א' - המאמר מהווה שלב ראשון בתהליך הקידושין, ובמימוש האישות שבין היבם ויבימתו.

הבנה ב' - המאמר איננו חלק מתהליך הקידושין, אלא "הצהרת כוונות" גרידא בדבר נכונותו של היבם לקחת את יבימתו לאישה.

ההבנה הראשונה מפורשת בתוספות בדף כ"ט (שפירשו את הסוגיה באופן שונה מזה שהזכרנו לעיל על פי רש"י, ולדעתם הסוגיה לא עוסקת בשתי אחיות שבאו משני בתים, אלא בשתי יבמות שנפלו מבית אחד), שקבעו:

"דכיון שהתחיל הקנין לעשות בזו אע"פ שלא נגמר".

התוספות רואים במאמר את התחלת הקניין, אף שהוא טרם נגמר, ויושלם רק בביאה.

ביטוי להבנה השנייה מצאנו בסוגיה לעיל בדף כ"ז, שם נאמר שאישה שעשו בה מאמר היא "קרובה לביאה". כלומר, אין חלות הלכתית כלשהי מכוחו של המאמר, ואולם בפועל הוא מקרב ומייעד את אותה יבמה לקראת המטרה הסופית - הייבום.

הגמרא בדף כ"ט ע"ב מעלה שאלת יסוד בעניין מאמר:

"בעי רבה: מאמר לבית שמאי, נישואין עושה או אירוסין עושה?".

רבה יוצא מנקודת הנחה שהמאמר מבוסס על עולם האישות. ואמנם, בסוף הסוגיה הוא מסביר:

"שאני אומר: כל העושה מאמר ביבמתו, פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין".

זו, כמובן, ההבנה הראשונה שהוצגה לעיל: המאמר הוא בעצם הליך של אירוסין, ויש לבחון אותו על רקע ההלכות השונות בארוסה.

החקירה המוצעת כאן מתקשרת גם לחקירה הקלאסית בדין "זיקה": האם הזיקה היא מושג ייחודי הנוגע ליחסי יבם ויבימתו, או שמא יש לראות את הזיקה כהליך מקביל לשלב כלשהו בקידושין. הרמב"ן בסוגייתינו כתב בפירוש:

"אבל בירושלמי אמרו מאמר דבית שמאי כזיקת ר' שמעון".

כלומר, את אותה הפעולה שפועל המאמר לדעת בית שמאי, פועלת הזיקה לדעת ר' שמעון הגורס "זיקה ככנוסה".


הערה לסיום: מסכת יבמות פותחת את סדר נשים, שכן היא עוסקת במערכת יחסים שבין איש ואישה: היבם ויבימתו. המאפיין הייחודי של מערכת יחסים זו היא שמדובר על מערכת כפויה, שאינה תלויה ברצונם של שני הצדדים: עם מות הבעל, נופלת אשתו לייבום לפני אחיו, ומאליה נוצרת זיקה ומצות יבום. אפשר, שכדי להתמודד במידה מסוימת עם מערכת כפויה זו, שמימושה המרכזי הוא בביאת היבם על יבימתו, תיקנו חכמים את המאמר. במילים אחרות, המאמר נועד "לקרב" את עולם הייבום והחליצה לעולם הקלאסי של סדר נשים. מכאן, מתבקשות מאליהן אותן שאלות שהוזכרו לעיל: האם לראות את המאמר כיישום של מונח קיים ומוכר מסדר נשים (קידושין, נישואין), או שמא להותיר אותו בעולם הייחודי והעצמאי של הלכות ייבום וחליצה.