שני מבטים / רפי זברגר

יבמות כח ע''ב
 

הקדמה 

היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה, והשניה אסורה על זה איסור ערוה - האסורה לזה מותרת לזה, והאסורה לזה מותרת לזה, וזו היא שאמרו: אחותה כשהיא יבמתה - או חולצת או מתייבמת.
ארבעה אחים (ראובן, שמעון, לוי ויהודה) , ושניים (ראובן ושמעון) נשואים לשתי אחיות (רחל ולאה), ומתו ראובן ושמעון. רחל ולאה עומדות לייבום לפני לוי ויהודה. אם רחל היא ערווה ללוי, לדוגמא חמותו של לוי, אז עומדת בפני לוי רק לאה, והיא אינה צרת ערוה, שהרי נפלה לפניו מאח אחר, וגם אינה ''אחות זקוקה'', כיוון שאחותה אינה זקוקה ואינה עומדת לייבום, לכן היא מותרת לו. כנ''ל לגבי יהודה. אם לאה היא ערווה ביחס אליו, כגון שהיא חמות שלו, אזי עומדת בפניו רק רחל, והיא אינה צרת ערווה, וגם אינה ''אחות זקוקה'' לכן היא מותרת ליהודה.
בלשון המשנה: האסורה לזה (ללוי) מותרת לזה (ליהודה), והאסורה לזה (ליהודה) מותרת לזה (ללוי).
מסיימת המשנה וקובעת כי זהו המקרה עליו נאמר "אחותה שהיה יבמתה - או חולצת או מתיבמת''. שהרי ישנן שתי אחיות שנפלו לייבום, משני אחים שונים, וכל אחת מותרת לאח אחר, כיוון שהאח הנוסף אסור עליה באיסור ערווה.
 

הנושא

הא תו למה לי? היינו הך, מה לי לחד מה לי לתרי!
מקשה הגמרא: הרי למדנו לפני כן במשנה בדף כ''ד את הדין הבא:
היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה - אסור בה ומותר באחותה, והשני אסור בשתיהן,
וזהו לכאורה אותו הדין שלמדנו בסיפא רק ביחס לאשה אחת. מדובר שרחל ערווה של לוי (חמותו למשל) ואז לוי יכול לייבם או לחלוץ ללאה, אך יהודה ששתי הנשים עומדות לפניו, כל אחת מהן הינה אחות זקוקה ולכן שתיהן אסורות עליו. אם כן שואלת הגמרא, מדוע צריכה המשנה לפרט פעמיים אותו הדין, גם ביחס לאשה אחת וגם ביחס לשתי נשים?
צריכא, דאי אשמועינן התם, משום דאיכא שני דמוכח, אבל הכא דליכא שני דקא מוכח - אימא לא;
הצריכותא נובעת מכך שאם היה רק מקרה, ניתן היה לחשוש שאנשים יבינו כי ''אחות זקוקה'' מותרת.
במקרה הראשון במשנה, שרק ללוי מותר לייבם את לאה, אנו רואים שליהודה, האח השני נאסרו שתי הנשים ובכך הוא ''מוכיח'' לנו בכך שאחות זקוקתו נאסרה, ולכן לאה מותרת ללוי. אך במקרה האחרון במשנה, שאין ''הוכחה'' לאיסור של אחות זקוקה, שהרי שתי הנשים מותרות באופן עקרוני, ואנשים לא ישימו לב שההיתר נובע מכך שכל אחת ערווה לאח אחר, לכן היינו אולי אוסרים בפועל לייבם את שתי הנשים, כדי שלא יגרום לאנשים אחרים לחשוב כי ''אחות זקוקה'' מותרת לייבום. לצורך כך לימדה המשנה את שני המקרים, וגם בשני אחים, שתי הנשים מותרות (בהצלבה) .
ואי אשמועינן הכא, אדרבה, תרווייהו מוכחי אהדדי, אבל אידך לא, צריכא.
הצד השני טוען טענה הפוכה (אדרבה): אם המשנה הייתה מלמדת רק את הסיפא על שני האחים המותרים, דווקא אז הייתה הוכחה לאיסור של ''אחות זקוקה'', שהרי לכל אח מותרת אשה אחת בלבד, והאשה השנייה אסורה, וזה היה מלמד אותנו כי השנייה נאסרה משום ''אחות זקוקה''. אבל במקרה הראשון שרק ליהודה רחל ולאה זקוקות ולכן נאסרות, אך ללוי רק לאה מותרת, אין הדבר ניכר כי מחמת איסור ''אחות זקוקה'' נאסרה עליו רחל, ולכן היינו אוסרים גם ללוי לשאת את לאה. לצורך כך הביאה המשנה את שני המקרים ללמד שבשניהם אם אין ''אחות זקוקה'' האשה השניה מותר בייבום.
  

מהו המסר

לימוד הצריכותא לשני הצדדים מלמד כי אפשר להבין את ''ההוכחה'' המלמדת כי ''אחות זקוקה'' אסורה בשתי צורות הפוכות. מצד אחד המקרה של איסור ערווה רק באח אחד, מלמד כי האח השני לא מייבם וזאת ההוכחה. מצד שני, דווקא האיסור ערווה משני הצדדים מלמד, כי כל אחד לוקח אך ורק אשה אחת ולא את האשה השנייה.
שני מבטים, שתי חששות, אבל אחת הפוכה לשנייה. הסתכלות זו מלמדת אותנו, כי מה שברור לאחד, יכול להיות בכלל לא ברור לשני. כל אחד מסתכל בנקודת מבטו ונראה לו כי כיוונו הוא הכיוון הנכון, האחד והיחיד.
נלמד מכך, ''לפתוח עיניים (וראש)" ולהיות פתוח לשמוע גם צד אחר, שבמבט ראשון נראה לנו לא שייך בכלל, אך אם נעמיק ונבחן שוב, נראה כי ''יש אמת גם בצד השני''. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]