לא תיקח לצרור / יבמות כח ע"ב

יהודה רוזנברג

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בדף כח ע"ב דנה בשתי נשים שאי אפשר לשאתן יחדיו שנפלו לייבום לפני אח אחד:

"שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, או אשה ובתה, או אשה ובת בתה, או אשה ובת בנה – הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, ור"ש פוטר".

להלכה נפסק כדעת תנא קמא, שבמקרה כזה על היבם לחלוץ לשתי הנשים, משום שאינו יכול לשאת אף אחת מהן (משום שהיא קרובת זקוקתו), אך מעיקר הדין יש להן זיקת יבמין, שהרי כל עוד לא נשא את האחת – חברתה אינה אסורה עליו מדאורייתא. אולם אנו נעסוק דווקא בדעתו של רבי שמעון: מדוע אין צורך לחלוץ לשתי האחיות, אם רק נישואי האחת אוסרים את חברתה, וסוף סוף היא לא נישאה?

אפשרות אחת היא לקשר את דבריו של רבי שמעון להבנת מושג ה'זיקה' הנידון בסוגיות שאנו עוסקין בהן: לדעת רבי שמעון 'זיקה ככנוסה', וכל אחת מן היבמות נחשבת במידה מסוימת כנשואה ליבם, ואוסרת את חברתה. כך אכן עולה מדברי המאירי:

"ור' שמעון פוטר אף מן החליצה... שכל אחת נעשית כאחות אשתו לגמרי מצד הזיקה".

אולם מדברי רש"י בהמשך הסוגיה (ד"ה ליגזור) עולה הבנה שונה:

"...לר"ש, דאמר איסור אחות זקוקה ערוה גמורה היא, דרחמנא פטרה וקיימא עליה באיסור אשת אח".

מדבריו של רש"י נראה שכל אחת מן האחיות אינה פטורה מן הייבום משום שהיא ערווה, אלא להיפך – היא נחשבת ערווה משום שהיא פטורה מן הייבום, וממילא דינה כאשת אח שלא במקום מצווה, שאסורה.

אם כן, על פי הסברו של המאירי, מדובר בהרחבה של דיני עריות בעקבות דיני ייבום: התורה קבעה שזיקת הייבום חמורה דייה כדי להחשיב את שתי האחיות כנשואות ליבם, וממילא הן נחשבות עריות האסורות עליו, כל אחת בגלל חברתה. לעומת זאת, לפי רש"י חידש כאן ר' שמעון דין בדיני ייבום בלבד – התורה קבעה שדין ייבום נוהג רק כשהוא אינו גורם לנפילת שתי אחיות לייבום יחדיו. אפשר שהסיבה לכך היא דימוי הנפילה לייבום לנישואין, אך לא כפי שהזכרנו לעיל, שהנפילה לייבום חשובה עד כדי כך שהיא אוסרת את צרתה של הזקוקה לייבום: על פי הצעתנו כעת, מבחינת דיני הייבום הנפילה נחשבת כנישואין, משום שלעניין ייבום גדר ה'נישואין שונה. לשון אחר: בדיני ייבום גם נפילה נחשבת כנישואין, אף שלעניינים אחרים האישה הזקוקה לייבום לא הייתה נחשבת כנשואה, וצ"ע.

ר' שמואל רוזובסקי, בחידושיו לסוגייתנו, הציע נפקא מינה בין שתי ההבנות: מה דינה של צרת היבמה האסורה? בדרך כלל אישה הנחשבת ערווה פוטרת גם את צרתה מייבום, אך לאישה האסורה רק בגלל מעמדה כאשר אח שלא במקום מצווה אין 'שם ערווה', והיא אינה פוטרת את צרתה. אם כן, במקרה הנדון בסוגייתנו, לשיטת המאירי גם הצרה תהיה פטורה, ואילו לדעת רש"י רק האחיות עצמן ייפטרו מייבום ומחליצה.