מתי גוזרים גזרה מדרבנן?

הרב דב קדרון

יבמות כח ע"א

יש מחלוקת בין גדולי האחרונים בקשר לנסיבות שלגביהן גזרו חז"ל גזירה מדרבנן.

המהרש"ל (בחכמת שלמה, על תוספות ד"ה ולימא) כותב שרק כאשר יש דבר שאסור לפי כל הדעות ייתכן שגזרו חז"ל גזרה על דבר הדומה לו לאסור, אבל כאשר יש מחלוקת בדבר מסוים, גם אם נפסק להלכה כדעת האוסרים – לא גזרו לאסור דברים אחרים הדומים לזה.

כך סבור גם המגן אברהם (סימן רפו סק"א) לגבי הגזירה שלא לאכול סעודה לפני תפילת מוסף בשבת, שמא ישכח להתפלל, שניתן לומר שמכיוון שהחיוב של היחיד להתפלל מוסף הוא נושא שיש בו מחלוקת, שהרי לדעת רבי אלעזר בן עזריה (ברכות ל,א) יחיד אינו מתפלל מוסף אלא רק ציבור, ממילא למרות שלהלכה נפסק שגם היחיד מתפלל מוסף, אבל אין לגזור גזירה שלא לאכול לפני התפילה, מכיוון שמדובר בחיוב שלא מוסכם על כל הדעות.

אולם מהרש"ם (ח"א סימן קז) כותב שהעיקרון הזה לא מוסכם, ותיתכן גזרה במצב שבו יש צורך להתרחק מעבירה על עניין שנפסק להלכה שאסור, למרות שיש בו מחלוקת.