שימת לב לפרטים הקטנים / רפי זברגר

יבמות כז ע''א
 

הקדמה 

ישנן מספר ''רמות'' של חליצה. חליצה במצב שהיה אפשר לבצע גם ייבום נחשבת ''חליצה חזקה'', לעומת חליצה במצב שאין אפשרות הלכתית לבצע ייבום נחשבת ''חליצה חלשה''.
נלמד את שיטת שמואל הקובע נפקויות הלכתיות הנובעות מרמות החליצה השונות. 
 

הנושא

גופא, אמר שמואל: חלץ לאחיות - לא נפטרו צרות, לצרות - נפטרו אחיות;
דין זה של שמואל עוסק בשלשה אחים, כאשר שניים מהם נשואים לשתי אחיות, ולכל אחד מן האחים יש גם אשה נוספת (צרה). מתו שני האחים, כך שנופלות האחיות וצרותיהן לייבום לפני האח השלישי.
כל אחת מן האחיות, נחשבת לאחות זקוקתו האסורה לייבום מדרבנן. דין זה דומה לאיסור אחות אשתו האסור מדאורייתא, אשר למדנו במשנה הראשונה במסכת.
הצרות של האחיות אסורות גם בחליצה כיון שהן מוגדרות כ''צרת אחות זקוקתו'' אשר גם היא נאסרה על ידי חכמים. בכל אופן האיסור של צרת אחות זקוקה ''קל'' יותר מאיסור של אחות זקוקה, ומכך נובע כי החליצה של הצרות חזקה יותר, ויכולה לפתור גם נשים עם צורך בחליצה חלשה. לכן חליצה של הצרות יכולות לפתור גם את האחיות, אך להיפך לא: חליצה (חלשה) של האחיות אינה פותרת את הצורך בחליצה חזקה של הצרות.
על פי אותו עיקרון שחליצה חלשה לא פוטרת נשים החייבות בחליצה חזקה, מובאים עוד שני מקרים עם הלכה דומה. נקדים מספר הקדמות כדי להבינם:
• מן התורה חליצה פוטרת את החלוצה וצרותיה מייבום.
• אם אחד מן האחים נתן גט במקום חליצה, אין האשה נפטרת ואינה מותרת לעולם, אך הזיקה שלה כלפי האחים קטנה. מעתה, היא אינה יכולה יותר להתייבם, כיוון שפקעה במידת מה הזיקה, אך כיוון שלא פקעה לגמרי, היא חייבת לחלוץ על מנת לסיים את תהליך הניתוק מן הייבם (או מספר יבמים).
אם יש צרות לאשה זו, הרי שחליצה שלהן תהיה ''חזקה'' יותר מן החליצה של בעלת הגט.
• אם אחד מן האחים ''קידש'' את היבמה, פעולה הנקראת ''מאמר'', אינו מקיים בכך את מצוות הייבום הדורשת ביאה בלבד, ולכן היא נחשבת קנויה מדרבנן. בשלב זה יש אפשרות לאותו יבם שביצע את המאמר שתי אפשרויות. אחת - לייבם את אותה אשה ובכך לסיים את תהליך הייבום. או לחילופין, לחלוץ לה ולהפקיע את הזיקה מדאורייתא. אך מדרבנן הוא חייב גם לתת לה גט על מנת להפקיע את המאמר שביצע בה.
אם יש צרות לאשה זו, הרי שחליצה שלהן תהיה חזקה מן החליצה של בעלת המאמר.
חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה, לצרה - נפטרה בעלת הגט;
כיוון שחליצה של בעלת הגט ''חלשה'' יותר, הרי שהיא אינה פוטרת את הצורך בחליצה נוספת של צרתה. לעומת זאת, אם הצרה תחלוץ, הרי שחליצה ''חזקה'' זו, תפתור גם את הצורך בחליצה של בעלת הגט.
חלץ לבעלת המאמר - לא נפטרה צרה, לצרה - נפטרה בעלת מאמר.
אותו כנ''ל לגבי בעלת המאמר: חליצה שלה (''החלשה'') אינה פוטרת את הצורך בחליצת הצרה, אך חליצה (''חזקה'') של הצרה, פוטרת את הצורך בחליצה של בעלת המאמר, אך בעלת המאמר חייבת כאמור לתת גט כדי להפקיע את המאמר.
מאי שנא לאחיות דלא נפטרו צרות? דהויא לו אחות אשה בזיקה, חלץ לצרות נמי לא ליפטרו אחיות, דהויא להו צרות אחות אשה בזיקה!
הגמרא מקשה על הדין הראשון של שמואל ושואלת: כשם שהחליצה לאחיות אינה פוטרת את הצורך של חליצת הצרות, כיוון שהיא חליצה "חלשה" בגלל שכל אחת מהן היא אחות זקוקה (בלשון הגמרא ''אחות אשה בזיקה'' - דומה לאיסור אחות אשה מדאורייתא), לכאורה גם חליצת הצרות הינה חלשה, שכן הן אסורות באיסור צרות אחות זקוקתו (בלשון הגמרא: צרות אחות אשה בזיקה), וגם חליצתן לא הייתה אמורה לפתור את החליצה של האחיות?
קסבר שמואל: אין זיקה.
עונה הגמרא כי שמואל סובר שאין דין זיקה, ולכן האחיות הללו אינן מוגדרות כאחות זקוקה, וגם הצרות שלהן אינן מוגדרות כצרת אחות זקוקה. (הגמרא מייד תשאל הרי לפי זה לא ברורה מדוע צרת האחיות ''חלשה'' יותר)
והא אמר שמואל: יש זיקה! לדברי האומר אין זיקה קאמר
למדנו לעיל (י''ח:) כי שמואל סובר כי יש זיקה, ולכן עונה הגמרא כי דין זה של שמואל הוא למאן דאמר אין זיקה, והוא באמת לא סובר כך. הוא סובר כי גם חליצת אחות זקוקה יכולה לפתור חליצה צרות אחות זקוקה.
נדלג על הדיון בגמרא בשיטה זו, ונעבור להסבר נוסף בשיטת שמואל:
רב אשי אמר: לעולם כדקאמרת, ומשום דלא אלימא זיקה לשויי לצרה כערוה.
רב אשי מחזיר אותנו להבנה הראשונה בדברי שמואל, הסובר כי יש זיקה עם כל ההשלכות הלכתיות, כאמור לעיל.
בכל אופן יש הבדל בין אחות זקוקה, אשר דומה לדין דאורייתא של אחות אשה, לבין זיקה של צרת אחות זקוקה, שגם היא אסורה מדרבנן, אך באיסור ''קל'' יותר, שכן, אינה מושוות לאיסור של אחות אשה.
לפי זה ברורות שתי ההלכות של שמואל לעיל. חליצה של צרת אחות זקוקה פוטרת חליצה של אחות זקוקה, כיוון שהיא חזקה יותר, לעומת זאת, חליצה של אחות זקוקה (החלשה יותר) אינה פוטרת חליצה של צרת אחות זקוקה. 
  

מהו המסר

למדנו היום כי גם אם ישנן שתי הלכות שמקורן באיסור דרבנן, הרי גם בהן יש לבחון את ''חוזקן'', אחת ביחס לשנייה.
ההלכה ''החזקה'' יותר, יכולה ''לגבור'' על הצרכים של ההלכה ''החלשה'' יותר.
אבחנה זו מחייבת אותנו לשים לב מאוד לפרטים, ולא להסתפק באבחנה כללית, כמו למשל הבדל בין דאורייתא לדרבנן. פעמים, שימת לב לדברים הקטנים יכולה להביא ''שלום בין אדם לחברו, ובין איש לאשתו". 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]