ביטול מצוות יבמין וחליצה פסולה / יבמות כז ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בסוגייתנו ממשיכה לדון בדבריו של שמואל: "חלץ לאחיות – לא נפטרו צרות". במקרה המדובר יש שלושה אחים, ששניים מהם נשואים לשתי אחיות, ויש להם גם נשים נוספות – צרותיהן של האחיות. שמואל קובע שאם שני האחים הנשואים לאחיות מתו, והאח הנותר חלץ לאחיות – חליצתן אינה פוטרת את צורתיהן, ואילו אם האח חלץ לצרות – גם האחיות נפטרו ואין עוד צורך לחלוץ להן. על כך מקשה הגמרא: כאשר האח החי חולץ ללאה – אחת האחיות – מדוע צרתה אינה פטורה? הלוא מדובר בחליצה 'מעולה', שאין בה כל פגם, שהרי לשיטה זו 'אין זיקה' והאח החי יכול היה גם לייבם את לאה.
אומנם, לעיל (יז ע"ב) למדנו ש'אסור לבטל מצוות יבמין', כלומר אין לעשות פעולה אשר תמנע את קיום מצוות הייבום, ולכאורה כך הוא גם בענייננו: אם לאה תתייבם, רחל תיאסר על היבם משום שהיא אחות אשתו, ובכך תהיה פטורה מייבום (או חליצה). אם כן, אסור לייבם את לאה משום שיש בכך ביטול מצוות יבמין, וממילא חליצתה היא חליצה פסולה, שאינה פוטרת את צרתה!
לכן נראה שאין לומר שלאה אסורה להתייבם, אלא שיש דין צדדי שמחמתו אי אפשר לייבמה, ולכן חליצתה כשרה, וגזרת חכמים על ביטול מצוות יבמין אינה גורמת לכך שהחליצה תיחשב 'חליצה פסולה'. נראה שניתן להביא חיזוק לכך מדבריו של רש"י, שכתב "דחליצת לאה כשרה היא, דאי הוה בעי מצי לייבומי" – ניתן לייבם את לאה, משום שמצד לאה עצמה אין בייבום פגם.
