חליצה פסולה / יבמות כו ע"ב
יהודה רוזנברג
דף יום-יומי, תורת הר עציון
סוגייתנו עוסקת במקרה שבו שלוש יבמות אחיות נפלו לייבום לפני שני אחים: לדעת שמואל די לכל יבמה בחליצה מאחד האחים, ואילו לדעת רב שתי האחיות הראשונות זקוקות לחליצה אחת בלבד, אך האחות השלישית זקוקה לחליצה מכל אחד משני האחים החיים. הגמרא מקשרת שאלה זו להבנת מעמדה של החליצה המדוברת: היבמה השלישית, עבור כל אחד מן האחים, היא 'אחות זקוקתו', האסורה עליו מדרבנן, ונמצא שלא היה ביכולתו לייבמה. אם כן, החליצה היא 'חליצה פסולה', שלא הייתה יכולה להיות מוחלפת בייבום מלא, וחיסרון זה, לדעת רב, מונע מחליצת האח האחד לפטור את אחיו, ויש צורך בחליצה מכל אחד מן האחים.
הירושלמי (ג, א) מעלה הבנה שונה מעט ביחס למחלוקת, ומסביר שהיא תלויה בשאלה אם "חליצה פטור" או "חליצה קניין": לפי ההבנה האחת חליצה אינה אלא דרך לפטור את היבמה מזיקת הייבום, ולכן חלוצתו של אדם אינה קשורה אליו עוד, ואין כל פגם בחליצה של אחותה, שאין לה קשר אליו, ואילו לפי ההבנה השנייה החליצה מכילה גם מרכיב מסוים של קניין, היוצר קשר בין החלוצה ליבם ואוסר עליו את אחותה, ולכן חליצת האחות היא חליצה פגומה.
מהי אותה הבחנה בין "חליצה פטור" ל"חליצה קניין"? אפשר שהדבר קשור להבחנה שהזכרנו בעיוננו לדף ב' בין שתי הבנות בדין חליצה:
א. "חליצה פטור" – החליצה מנתקת את הקשר בין היבם ליבמה, ובכך מונעת ייבום.
ב. "חליצה קניין" – מכוח הקניין החלקי של היבם ביבמה הוא חוזר ומגרשה, לאחר שקיים בה מעין מצוות ייבום חלקית (ייתכן אף שחליצה מעין זו מהווה, במידה מסוימת, הקמת שם לאח המת, בכך שבית היבם נקרא "בית חלוץ הנעל", ובכך נזכר שמו של האח המת לדורות, וצ"ע).
לפי זה נוכל להסביר את הדברים באופן המקרב מעט את דברי שני התלמודים: ייתכן שבדרך כלל חליצה מכילה גם מרכיב של קניין, ומרכיב זה הוא הפוטר את היבמה מכל האחים, בדומה לייבום, שבו די בייבום על ידי אח אחד בלבד. דבר זה נכון ביחס לחליצה כשרה, אולם חליצה פסולה מהווה פטור בלבד, והיא נועדה רק להפריד בין היבם ליבמה ולמנוע את אפשרות הייבום. חליצה כזו אכן נצרכת, לפי רב, ביחס לכל אחד מן האחים, משום שהיבם החולץ יכול להפריד רק בין היבמה ובינו, ולא בינה ובין אחיו.
אפשר שכך עולה גם מדבריו של הרמב"ן (להלן נא ע"א), שחידש יסוד חשוב ביחס לחליצה פסולה:
"וכן נראה לי טעם חליצה פסולה שצריכה לחזר משום דעשאוה כפוטרת הזיקה ולא כפוטרת קידושין הראשונים של אח, דומיא דגט, שכשהיא ראויה לביאה והביאה של זו פוטרת על כרחנו אף החליצה במקום יבום קיימא, אבל כשאינה ראויה ביבום עשאוה כמגרש קידושין האחרונים [נ"א: הראשונים] בגט, וכל אחת פטורה בעצמה כשם שקדושיה בעצמה, וכן באחין".
לדעת הרמב"ן, חליצה יכולה לשמש לביטול הזיקה שבין היבמה ליבם, ולחלופין – כתחליף לייבום. כאשר יש צורך בביטול הזיקה – יש צורך בחליצה של כל אחד מן האחים וכל אחת מן היבמות (כפי שמופיע בסוגייתנו), משום שהזיקה דומה לקשר אישות, שמטבעו הוא אישי ואינו משותף עם היבמות אחרות. לעומת זאת, אם החליצה מקבילה לייבום ייתכן שיש להתחשב כאן במושג חדש – ה'בית', הכולל את האח המת (וכל היבמים הבאים בעקבותיו) ואת כל נשותיו. במקרה כזה די בחליצה לאחת מן היבמות על ידי אחד מן האחים כדי לפטור את כל הצרות וכל האחים האחרים, משום שהחליצה כביכול פוטרת מייבום את ביתו של האח המת, ובלשונו של הרמב"ן – "פוטרת נישואין הראשונים".
