הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יבמות לג ע"ב
מדוע קטנה נשואה אינה נאסרת על בעלה במקרה שרצתה במעשה?
הבבלי ביבמות לג ב אומר:
"הא לא קשיא, פיתוי קטנה אונס נינהו, ואונס בישראל מישרא שרי".
על פי הבבלי הקטנה לא באמת רצתה במעשה ונחשבת שהייתה אנוסה כי אין לה רצון.
בירושלמי בפסחים ח א נאמר:
"דאמר רבי זעירה ר' יוסה בשם רבי יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון ליאסר על בעלה".
הירושלמי מאיר לנו שבדרך כלל אישה נאסרת על בעלה מפני שהתכוונה לבגוד בו. קטנה אינה מתכוונת לבגוד בבעלה ולכן אינה נאסרת.
לפי הירושלמי יוצא שהבגידה היא לא במעשה אלא הרצון לבגוד הוא הבגידה וזה מתבטא במעשה.
את יסוד הירושלמי רואים בשו"ת מהרי"ק סימן קסז:
"ואשר שאל מהר"ריל יצ"ו באשה שזנתה תחת בעלה ברצון והיא לא ידעה אם יש איסור בדבר אם יחשב שוגג עכ"ל לעניות דעתי נר' דאין לזו דין שוגגת להתירה לבעלה כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באישה ומזנה תחתיו דהא לא כתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה מעל בה' דלשתמע דוקא במכוונת לאיסר אלא ומעלה בו מעל כתיב".
על פי מהרי"ק עצם זה שאשה בוגדת בבעלה זה מה שאוסר אותה גם אם חושבת שלא עושה איסור.
מהרי"ק זה נפסק להלכה באבן העזר סימן קעח סעיף ג ברמ"א.
יש לדון ע"פ זה מה קורה כיום באשה שאינה שומרת תורה ומצוות שהולכת לגבר אחר, אך אינה מתכוונת לבגוד בבעלה?
