מה הופך אדם לאדם בוגר? / הרב אורי גמסון

חסידות על הדף

יבמות ל ע"א

שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת - הראשונה יוצאה משום אחות אשה, ושניה - משום צרתה; עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת.

מתי האדם עובר את קו הגבול הנפשי שמפריד אותו מהגדרה של "לא בוגר" להגדרה של "בוגר", או יותר מדוייק: מהגדרה של נער להגדרה של אדם גדול?

תשובה מעניינת לשאלה זו מביא רבי חיים מצ'רנוביץ (באר מים חיים, בראשית, וישב ד"ה "ויאמר יהודה לתמר"), מתוך סיפור מניעת ייבומה של תמר על ידי שלה.

תמר הרי הייתה נשואה לשניים מבניו של יהודה, ער ואונן, ושניהם מתו ללא שהותירו ילדים אחריהם, מה שהוביל לכך שהבן השלישי, שלה, יהיה מחוייב לייבמה, אלא שיהודה מנע את הדבר, בטענה ששלה עדיין קטן, ולא ראוי לייבום. האמת הייתה, שיהודה חשש לתת לשלה לייבם את תמר, מכיוון שהיא הייתה מוחזקת כאשה קטלנית, וחששו היה ששלה ימות גם הוא כמו אחיו (רש"י בראשית לח, יא).

על כך שואל רבי חיים מצ'רנוביץ, הרי שומר מצווה לא ידע דבר רע (קהלת ח, ה), ושלה הרי היה אמור לעשות מצווה בייבומה של תמר, וכיצד חשש יהודה שהוא יפגע?
י
תירה מזו, הוא שואל מתוך סוגייתנו, הרי ישנן נשים שחולצות ואינן מתייבמות כמו שמזכירה המשנה כאן ביחס לנכרית. אולם ביחס לאשה קטלנית לא מצאנו שהדין יהיה שהיא חולצת ואינה מתייבמת, ומשמע שלא חוששים במצוות הייבום לכך שהיא הייתה קטלנית. אם כן, כיצד מנע יהודה את ייבומה על ידי שלה בשל חשש זה?

לכן הוא מדייק בסיפור המעשה, וטוען שאכן יהודה התכווין לתת לשלה לייבם את תמר (לא כפי שרש"י שם טוען, שהיה דוחה אותה בקש), אולם בתנאי ששלה "יגדל", ומה הכוונה?

אחיו של שלה מתו, ולא בכדי. הם מתו בחטאם, ובעוון חטא זה אלוקים לקחם, ויהודה חשש ששלה גם הוא יחטא, ולכן הוא רצה להיות בטוח במאת האחוזים שאם הוא נותן לשלה לייבם את תמר, הוא לא יעשה מעשה נערות, אלא ינהג כאדם בוגר וגדול.

בנקודה זו מלמד אותנו רבי חיים, מהו הקו המפריד בין נער לגדול: מעשיו של נער הם כאלו שאין בהם יראת שמים ויראת החטא והוא רואה רק את ה"כאן ועכשיו". אולם מעשיו של הגדול, הם מעשים גדולים המונהגים מתוך יראת שמים טהורה ויראת חטא שלימה, ומתוך מעשיו ניתן להבחין שהוא רואה את שלימות התורה מתוך עולם המעשה.