רמז לשניות מן התורה / יבמות כא ע"א-ע"ב
יהודה רוזנברג
דף יום-יומי, תורת הר עציון
במהלך הדיון בנשים האסורות על יבמיהן מסיבות שונות עוסקת הגמרא בסוגייתנו ביסוד איסורן של 'שניות לעריות' – נשים שחכמים אסרו לשאתן, אף שקרבתן רחוקה יותר מזו של אלו שנאסרו בתורה.
הגמרא מביאה שני כיוונים מרכזיים להסבר איסורן של ה'שניות':
א. רבא לומד מהפסוקים שהעריות שנאסרו בתורה הן עריות 'קשות', ומשמע שיש גם עריות 'רכות' שראוי לאוסרן ברמה פחותה.
ב. אמוראים אחרים מסבירים שתקנת חכמים נועדה להגן על דיני התורה: היו שדימו את איסורי חכמים ל'אזניים' – ידיות המאפשרות אחיזה בכלי, והיו שדימו זאת לגדר המגנה על מה שבתוכה וכדומה.
נראה שיש הבדל יסודי בין הדעות בנוגע למהותם של איסור השניות: לפי רבא מדובר בהרחבה של דיני התורה, כלומר חכמים עמדו על הכיוון העקרוני שבו מבקשת התורה שנלך והמשיכו לאסור על פיו דברים נוספים. לעומת זאת, לפי האמוראים האחרים אין בעיה עקרונית בדברים שנאסרו על ידי חכמים, אלא שעשיית מעשים מסוימים עלולה להוביל בהמשך לעבירה על איסור דאורייתא.
[אפשר שיש להבחין בעניין זה בין דינים שונים – יש דינים שחכמים תיקנו כדי להרחיב את מגמת התורה, ויש שנועדו למנוע עבירה מדאורייתא. בהקשר זה יש לשים לב לכך שרבא עסק בייחוד בדין שניות לעריות, בעוד האמוראים האחרים הביאו סברות המתאימות לכל דיני דרבנן, ואכמ"ל).
נפקא מינה אפשרית בין שתי ההבנות הללו עולה מדברי המאירי (לעיל כ ע"א):
"וכל שהיבמה איסור מצוה אצל היבם... חולצת ולא מתיבמת, ר"ל היבמה עצמה... ומכל מקום צרותיהן של אלו מתיבמות, שאין צרה פטורה אלא צרה שמצד ערוה, ואפילו איסור חכמים אין כאן. זו היא שיטתנו, ואף בתלמוד המערב אמרו כן להדיא, ומכל מקום יש פוסקין שאף צרותיהן חולצות ולא מתיבמות".
המאירי מביא מחלוקת בנוגע למעמד של צרותיהן של השניות לעריות. לדעת המאירי (וכן סברו רוב הראשונים), איסור שניות לעריות אינו משפיע כלל על מעמדן של הצרות, והן מתייבמות ככל אישה המותרת ליבמהּ. לעומת זאת, לדעת ה'יש פוסקין' מעמדן של הצרות דומה למעמדן של השניות לעריות, ואף הן חולצות ולא מתייבמות.
אפשר שמחלוקת זו תלויה בשאלה שהעלינו: רוב הראשונים, שלדעתם איסור השניות לעריות אינו משפיע על מעמדן של הצרות, עשויים לסבור שאיסור השניות אינו אלא גדר בפני פריצת דיני התורה עצמם, וממילא אין כאן איסור ערווה ממש, המשפיע גם על מעמדה של הצרה. לעומת זאת, ה'יש פוסקין' שבמאירי סוברים שאיסור השניות הוא הרחבה של דיני התורה, ולנשים אלו יש מעמד של 'ערווה' מדרבנן, המשפיע גם על צרותיהן.
[אומנם, יש מקום להבחין בין המנגנון (קביעת 'שם ערווה' או איסור דרבנן עצמאי) ובין סיבת האיסור (הרחבת היסוד המופיע בתורה), וכן יש לדון בעניין זה ביחס לטעמים השונים לפטור צרה מייבום, שנידונו בתחילת המסכת, ואכמ"ל.]
