סקר
מסכת בבא קמא:





 

עין טובה / רפי זברגר

יבמות יז ע''א-ע''ב  
 

הקדמה 

נלמד את המשנה הראשונה של פרק ב':
כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו?
הערווה הארבע עשרה אשר נמנתה במשנה הראשונה במסכת היא ''אשת אחיו שלא היה בעולמו''. שואלת המשנה מהו המצב עליו מדובר במקרה זה?
שני אחים ומת אחד מהן, ונולד להן אח, ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו ומת - הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה - משום צרתה.
עונה המשנה כי מדובר בשני אחים, ראובן ושמעון, וראובן מת ללא בנים. לאחר מות ראובן אנולד להם אח נוסף, לוי. אשת ראובן אסורה בייבום ללוי כיון שהיא מוגדרת ''אשת אח שלא היה בעולם'' (בזמן שהיא נפלה ליבום מראובן , לוי עדיין לא נולד).
שמעון ייבם את אשת ראובן ולאחר מכן נשא אשה שניה (או שהיה נשוי לה לפני כן, הגמרא תדון בכך). לאחר מכן גם שמעון נפטר ללא ילדים ונשותיו עומדות לפני האח הקטן לוי. אשת ראובן שכבר נפלה לייבום לפני לוי ואשת שמעון השניה. כיוון שאשת ראובן אשר התייבמה לשמעון הייתה מוגדרת כלפי לוי ''אשת אח שלא בעולמו'', ולכן היא נאסרת עליו עולמית, גם עתה, כשנופלת לפני לוי מכוחו של שמעון. זאת ומכיוון שאשה זו נחשבת ''ערווה'' של ''אשת אח שלא היה בעולם'', גם צרתה נאסרת משום צרת ערווה.
עשה בה מאמר ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת.
כדי להבין קטע זה נקדים מספר הקדמות:
• מן התורה ייבום מבוצע רק במעשה ביאה של היבם באשת המת.
• חכמים תיקנו שבנוסף לייבום, הייבם גם יקדש את יבמתו, מעשה הנחשב קידושין דרבנן.
• אם יבם רק עשה מאמר ולא בא על יבמתו, ואינו רוצה ליבמה, צריך לבצע בה גם חליצה כדי לשחרר את האשה מהתורה, וגם לתת גט כדי להפקיע את המאמר מדרבנן.
אם במקרה שלנו שמעון לא ייבם את אשת ראובן אלא עשה מאמר בלבד ולאחר מכן נפטר, הרי שעומדות לפני לוי שתי נשים, אשת ראובן שבוצע בה מאמר על ידי שמעון, ואשת שמעון השנייה. אשת ראובן שעברה מאמר אסורה על לוי כמו ברישא, משום ''אשת אח שלא היה בעולמו''. אך האשה השניה אינה יכולה להתייבם ללוי, כיוון שבכל אופן היא צרת ערווה מדרבנן, לכן חולצת ואינה מתייבמת.
 

הנושא

הגמרא בתחילתה מתייחסת ללשון המשנה ברישא: "הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו".
אמר רב נחמן: מאן דתני ראשונה - לא משתבש, מאן דתני שניה - לא משתבש;
יש שתי גרסאות כיצד מכנים את אשת אחיו שלא היה בעולמו של לוי. יש הגורסים כמו הגרסה שלמדנו, ומכנים אותה ''אשה ראשונה'', ויש המכנים אותה ''שניה'' והופכים את הסדר במשנה וגורסים ''השניה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והראשונה משום צרתה. הגמרא מסבירה את המשנה מיד, לפי כל אחת מהגרסאות:
מאן דתני ראשונה לא משתבש, מאי ראשונה? ראשונה לנפילה;
לפי הגרסה שלנו השאלה היא מי נפלה פעם ראשונה לייבום, ואותה מכנים ''ראשונה''. אשת ראובן נפלה לייבום כבר אחרי מותו של ראובן, ועתה היא נופלת לייבום פעם שניה, לעומת האשה השניה של שמעון נופלת רק עתה לייבום. לכן מכנים את אשת ראובן ''ראשונה''.
ומאן דתני שניה לא משתבש, מאי שניה? שניה לנשואין.
לפי הגרסה הנוספת השאלה היא, מי הייתה נשואה קודם לשמעון. ומכיוון שאשת ראובן נפלה לייבום לשמעון, לאחר שכבר היה נשוי לאשתו. לכן אשת ראובן היא האשה השנייה והאשה שהייתה נשואה לשמעון קודם לכן, נקראת ''ראשונה''.
מי לא עסקינן דיבם ואח"כ כנס?
מקשה הגמרא, האם לא יכול להיות ששמעון ייבם את אשת ראובן בתחילה, ורק לאחר מכן נשא את אשתו השנייה? ובשעת מותו, שהוא הזמן הקובע היו לו שתי נשים שעמדו לייבום לפני לוי. אם כן, אשת ראובן אינה השניה אלא דווקא ראשונה. לפי זה יש לתת הסבר אחר לגרסה המכנה את אשת ראובן ''שנייה''.
אלא מאי שניה? שניה בנשואין.
עונה הגמרא כי גרסה זו מתייחסת למספר פעולות הנישואין שעברה כל אשה. ומכיוון שאשת ראובן כבר נישאה פעמיים (נישאה לראובן והתייבמה לשמעון), לכן היא מכונת ''שניה'' ביחס לאשה השניה של שמעון שנישאת רק פעם אחת.
 

מהו המסר

למדנו היום כי ניתן להתייחס לבן אדם מסוים במספר התייחסויות שונות. אותה אשה, תיקרא ''ראשונה'' כי היא התייבמה ראשונה מבין שתי הנשים, אך תיקרא גם ''שניה'' כיוון שהיא כבר נשואה פעמיים, ביחס לאשה השניה הנשואה רק פעם אחת.
לכל אדם יש הרבה פנים שאפשר להתייחס אליהם. גם אם במבט מסוים בן אדם ''לא נראה כל כך טוב'', הרי שאם נבחן אותו במבטים אחרים, הרי שנמצא בו דברים ותכונות נהדרות ויפות. יותר מכך, לפעמים אותה התנהגות או אותו מצב ניתן להסתכל עליו במספר מבטים שונים.
נתייחס לדוגמא פשוטה של בלגן בבית. ניתן להסתכל על כך בבאסה גדולה, איך הבית תמיד מבולגן, לא מסודר, מעצבן ומוציא מן הדעת. אך ניתן להסתכל מכיוון אחר לגמרי: איזה כיף שיש ילדים בריאים וטובים המשחקים בבית, עושים כיף ולומדים דברים חדשים ונפלאים. אותו מצב, אותו בלגן עם שתי התייחסויות שונות לחלוטין.
נתינת פירושים טובים והתייחסויות חיוביות לאותה מציאות שניתן היה לראותה גם באופן שונה לגמרי, הינה הסתכלות ובחינת העולם בעין טובה, המוזכרת בדברי רבי אלעזר להגדרת הדרך הישרה שידבק בה האדם (אבות ב', ט'). 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר