למה אין ליבם הזדמנות שניה?

הרב דב קדרון

יבמות י ע"ב

בחליצה צריכה היבמה לומר (דברים כה, ט): "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו", השימוש בלשון עתיד מורה ש"כיוון שלא בנה שוב לא יבנה", כלומר שלאחר מעשה החליצה אין יותר אפשרות ליבם להתחתן עם היבמה.

ב"בירור הלכה" מבואר שיש מחלוקת בין הראשונים האם זהו איסור מן התורה או מדרבנן, ולדעת הרבה מהם זהו איסור מן התורה.

ולכאורה יש לשאול: מדוע אין נותנים לו עוד הזדמנות? הרי מצאנו בקרבן פסח, שמי שלא הקריב את קרבן פסח ראשון נתנה לו התורה הזדמנות שנייה לעשות פסח שני, אם כן מדוע כאן חוסמים בפני היבם את האפשרות לייבם את אשת אחיו?

ייתכן שההזדמנות השנייה ניתנת לאדם כל עוד לא הביע את התנגדותו למעשה. מי שלא הקריב את קרבן פסח ראשון בגלל שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה, ייתכן שרצה בכך, אך הנסיבות לא איפשרו לו, ולכן נתנה לו התורה עוד הזדמנות לקיים את המצווה, אבל היבם בשעת החליצה אומר בפירוש (דברים כה, ח): "לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ", ולאחר שהביע את סירובו הגמור, גם אם לאחר מכן הוא מתחרט, שוב אין לו אפשרות לקיים את מצוות ייבום, כמו שמצאנו שאמר הקב"ה למשה רבנו (ברכות דף ז עמוד א): "כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה".