האם מותר לקדש עריות? / יבמות י ע"א
הרב אברהם סתיו
דף יום-יומי, תורת הר עציון
במהלך דיון מורכב בעניין אופי העריות המנויות במשנה אומר רב אשי שלדעת רבי יהודה לא ייתכן שאימו של אדם תיפול לפניו לייבום, משום שלדעת רבי יהודה אסור לאדם לשאת את אנוסת אביו, וממילא מצב שבו יש שני אחים מאב שאחד מהם נשוי לאימו של השני (וכאשר הוא מת היא נופלת לפני בנה לייבום) אינו אפשרי.
רבינא מנסה לדחות טענה זו, וטוען ש"לר' יהודה נמי משכחת לה, דאי עבר ונסיב", כלומר ייתכן מצב שבו אח אחד עובר עבירה ונושא את אימו של אחיו, על אף שהיא אנוסת אביו, משום שגם רבי יהודה מודה שהנישואין תקפים בדיעבד. בהמשך מתלבטת הגמרא אם נכון להעמיד כך את המשנה, או שמא אין להעמידה במקרה של איסור.
ראשית יש להעיר שהגמרא יכולה הייתה להעמיד את המשנה במקרה שבו אימו של היבם 'נתעברה באמבטי' מזרעו של אביו, וכך אין היא אנוסת אביו ואין מניעה שהאח של היבם יישא אותה. מכך שהגמרא לא הציעה זאת יש מקום להוכיח שילד שנולד מהפריה כזו אינו מתייחס אחר אביו, אך ייתכן גם שהגמרא לא רצתה להעמיד את המשנה במציאות נדירה.
התוספות על אתר (ד"ה לרבי) הציעו הצעה פשוטה הרבה יותר:
"תימה, דבלא דאי עבר ונסיב נמי משכחת לה שקידש ולא בעל, דאפילו אביי דאמר בפרק בתרא דקידושין גבי אלמנה לכ"ג קידש לוקה היינו משום דכתיב 'לא יקח', אבל הכא 'לא יגלה' כתיב!
וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן, שמא יבעול".
בעלי התוספות מוכיחים שבאיסורי עריות אין איסור על עצם מעשה הקידושין, אלא רק על מעשה הביאה, וממילא אפשר להעמיד את המשנה במקרה שבו האח שנפטר קידש את אימו של היבם ולא נשאה, בלי שיש בכך עבירה כלשהי. התוספות עצמם דחו זאת מסיבה צדדית – איסור דרבנן על הקידושין שמא יבעול, אך עצם ההנחה בדבר ההיתר לקדש איסורי עריות נשארת בתוקפה.
על הנחה זו חלק בפירוש בעל ספר החינוך (מצוה ר"ו):
"אין קידושין תופסין בעריות להצריכן גט, אבל מכל מקום מתחייב העושה בהן מעשה הקידושין, שהתורה אמרה 'לא תקח', ומשמע לשון קידושין".
נראה שמחלוקת זו יכולה לשקף תפיסות שונות של אופי איסורי עריות. לדעת התוספות האיסור הוא איסור ביאה, ונראה שלשיטתם האיסור דומה לדיני מאכלות אסורות, שעניינם מפגש עם צדדים טמאים ומעוותים של המציאות. ואכן, הרמב"ם כלל את הלכות איסורי ביאה יחד עם דיני מאכלות אסורות בספר 'קדושה', והוא סבור כנראה כדעת התוספות, שאין איסור על עצם הקידושין (כפי שהעיר המנחת חינוך רו, ב).
מאידך, בעל ספר החינוך סבור שהאיסורים מהווים הנחיות תורניות ליצירת מבנה נכון של משפחה, שלא ראוי לערב בו קרבה משפחתית מסוגים שונים, כמו שכתב הראי"ה קוק (שמונה קבצים ו, סח): "אהבת הקרובים, ואהבת אשה, הם שני מיני אהבה שאסורים שיגעו זה בזה". ממילא, האיסור חל כבר על עצם הקידושין, ולא רק על מעשה הביאה.
