"לפניו נעבוד ביראה ופחד"
הרב דב קדרון
יבמות ו ע"ב
בגמרא מובאים שני דברים שהתורה אמרה לירא מהם: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא יט, ג), וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ (ויקרא יט, ל), ונאמר שבאותו פסוק שמדבר על מורא המקדש כתוב גם: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרו", ומכאן שעניין המורא שייך גם בקשר לשבת, (ומכך לומדים: "מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת, אף מורא האמורה במקדש - לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש".)
הקשה על כך ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, פרשת בראשית, מובא בלקט ביאורי אגדות): והרי לא כתוב בפירוש מורא בקשר לשבת, אם כן איך כל כך פשוט לגמרא שעניין המורא שייך גם בזה?
והסביר שאכן בצד הנגלה לכאורה אין עניין מורא בשבת, אבל בצד הנסתר יש קשר עמוק בין הדברים, שכן שבת היא התכלית של בריאת העולם, וכן המורא הוא המטרה של הבריאה, כמו שאמרו (שבת לא,ב): "אמר רב יהודה: לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו".
משום כך נאמר בספר הזוהר (ח"א ה,ב) שבליל שבת שורה יראה על פני העולם, ולכן בברכת מעין שבע שאנו אומרים בליל שבת נאמר: "לפניו נעבוד ביראה ופחד", אף על פי שזהו נוסח מקוצר של תפילת העמידה, ובתפילת העמידה בברכת העבודה לא נזכרים יראה ופחד, משום שעניין זה הוא ייחודי לשבת, ובמיוחד בכניסת השבת, שאז נופלים על כל ישראל הפחד והיראה מבורא העולם.
