מה יותר חמור: עשה או לא תעשה?

הרב דב קדרון

יבמות ג ע"ב

בגמרא מתחיל דיון בעיקרון המובא בהרבה מקומות: "עשה דוחה לא תעשה".

כאשר יש מצב שבו מוטל על אדם לקיים מצוות עשה באופן שבו הוא עובר על לא תעשה – הכלל הבסיסי הוא שמצוות העשה גוברת.

בספר מנחת חינוך (סוף מצווה ח) דן בשאלה האם מצוות עשה נחשבת חשובה וחמורה יותר מלא תעשה, ומשום כך היא דוחה אותו, או שמא איסור לא תעשה חמור יותר, אלא שכאשר מוטל על אדם לקיים מצוות עשה אין הוא מחויב בלא תעשה המתנגד לו.

בדבריו הוא מביא את דברי ספר משנת חכמים (בפתיחה) שמביא את דברי הרמב"ן שמוכיח שמצוות עשה חמורה יותר מלא תעשה, שהרי אדם שמסרב לקיים מצוות עשה רשאי בית דין לכפות אותו על כך עד שתצא נפשו, אולם המנחת חינוך עצמו דוחה את ההוכחה הזו בטענה שגם אדם שעומד לעבור על לא תעשה רשאי בית דין למנעו מכך אפילו אם כתוצאה מהכפייה הזו תצא נפשו. ממסקנת דבריו נראה שהוא נוטה לומר שאכן לא תעשה חמור יותר מאשר עשה.

אולם הוא לא מביא בדבריו את דברי הרמב"ן (בפירושו לפסוק "זכור את יום השבת לקדשו, בפרשת יתרו) ששורש כל מצוות עשה היא האהבה ושורש כל מצוות לא תעשה היא היראה. ומכיוון שמידת אהבת ה' גדולה ממידת יראת ה', ממילא מוכח שמצוות עשה אכן חמורה יותר מלא תעשה.