מה שלומדים מהשערות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יבמות כא ע"א
רב כהנא אמר, מהכא: ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי.
המדרש אומר שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עוד לפני שהיא ניתנה, ואפילו עירובי תבשילין, שזה מדרבנן, אבל איך איך יכול להיות שאברהם יקיים דברים שחכמים תקנו שנים רבות אחריו?
תשובה מיוחדת לשאלה זו ניתן למצוא אצל רבי מנחם נחום מטשרנוביל (מאור עינים, תולדות ד"ה עקב אשר), שמסביר כי קומתו של האדם מקבילה לתורה הקדושה, וכך ניתן להבין את ההקבלה בין רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה ובין רמ"ח אברים ושס"ה גידים שיש באדם. כך ניתן גם להבין מהרמז שמסתתר בפסוק (במדבר יט, יד): "זאת התורה, אדם", כאשר על פי הקבלה נחתך הפסוק בנקודה זו, משום שבמהותו בא הפסוק לומר שתמצית ביטויה של התורה כפי שרוצה הקב"ה, מגיע לידי פועל בקיומו של האדם. יסד זה הוא גם ההסבר לכך שהאדם נברא בצלם אלוקים, שכן צלם אלוקים היא החכמה והרצון שלו, והאדם נוצר כך שהוא יוכל לגלם את החכמה והרצון הללו.
כך יוצא, שבעצם כאשר האדם מכוון לבטא בחייו את רצונו של הבורא, הגוף בנוי בצורה כזו שהוא יוביל אותו לשם באופן טבעי. לכן אומרת הגמרא (ברכות סג, ב) שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו, והוא מסביר שהכוונה הפנימית בדברי הגמרא היא, שכאשר האדם ממית את ה"עצמו", רצונותיו ותשוקותיו העצמיות, ומכוון את כל כולו לעבוד את ה', אזי הדבר מביא לידי גילוי כיצד הגוף הוא בעצם קיומה של התורה הקדושה, מכיוון שמלכתחילה, כל פרט בגוף קיים כך שהוא יוכל לבטא את הרצון האלוקי.
בעצם יוצא, שאם האדם חי את חייו בביטול מוחלט לרצון האלוקי, הוא יוכל למצוא שהגוף כבר מכוון אותו לרצות את האלוקי והטוב, ולהמנע מההיפך.
אכן, סיפורים רבים על צדיקים, מעידים כי הם נמנעו מאכילה של דברים מסויימים, או מהליכה למקומות מסויימים, ללא שידעו להסביר מדוע זה כך, ורק לאחר זמן התברר שאכן אותם מאכלים או מקומות היו לא כשרים. הסיבה לזה היא שצורת החיים שלהם שבאופן כזה שגופם ביטא את תמצית בניינו, כך שכל פרט בו מכוון למקור שממנו הוא הגיע – התורה הקדושה, יצר מציאות שבטבעם הם נמשכו לטוב ונמנעו מהרע.
אולם הדברים הללו, מסביר המאור עיניים, אינם אמורים רק ביחס לגופי התורה, אלא גם ביחס לאותם דברים להם הגמרא כאן קוראת בשם "משמרת למשמרתי". שכן מעבר לאברי הגוף, יש בגוף חלקים שנראים תוספת עליו, כמו השערות, שמטרתם להגן על הגוף מפני פגיעות.
כך, שכאשר האדם מכוון את גופו לעבוד את ה', הוא מסוגל לחוש את הדבר גם בשערותיו, היינו גם בתחושה הזו שיש להגן על עצמו וקדושתו מפני פגיעות אפשריות.
לכן, אם שאלנו כיצד אברהם אבינו ידע על תקנות חז"ל, הדברים ברורים.
כמי שביטא בכל מהלכי גופו את הרצון האלוקי בצורה המושלמת, חש אברהם מעצם קיום גופו את הצורך הפיזי לשמור גם על דברים נוספים שיגנו על מטרותיו הקדושות של גופו, וכך הוא הגיע לכדי שמירת דברים ששנים רבות אחר כך תוקנו כמשמרת למשמרת על ידי חכמינו זכרונם לברכה.
