חשש מפני איבה / רפי זברגר

אי הכי תרומה נמי,
מקשה הגמרא, לפי שני הטעמים שלמדנו (רבי אילא ורבא) לא ברור מדוע החומרה של כלי בתוך כלי נוהגת רק בקודשים ולא גם בתרומה, שהרי שני הטעמים שייכים גם לתרומה.
למאן קאמרינן - חברים, חברים מידע ידעי!
עונה הגמרא כי כל הדינים הללו הם חומרות השייכות רק ל''חברים'' שמקפידים על דיני טומאה וטהרה, והם בקיאים בהלכות חציצה (לשיטת רבי אילא) וגם בדיני מקוואות (לשיטת רבא) ולכן אין לחשוש בתרומה.
אי הכי קודש נמי,
ממשיכה הגמרא להקשות אם החברים בקיאים, מדוע אנו מחמירים בקודשים?
חזי ליה עם הארץ ואזיל מטביל,
חוששים שמא עם הארץ יראה את החבר מטביל כלי בתוך כלי ויטביל גם בעצמו כלי בתוך כלי מבלי להיזהר בדיני חציצה (כפי שהחבר מקפיד).
תרומה נמי חזי ליה עם הארץ ואזיל מטביל!
ממשיכה הגמרא להקשות, והרי לכאורה אותו חשש (שמא עם הארץ יראה ויעשה מבלי להקפיד) שייך גם בתרומה, ומדוע שם לא החמירו?
לא מקבלינן מינייהו.
עונה הגמרא תירוץ מעניין: כוהנים חברים (עליהם אנו מדברים בענייני טומאה וטהרה) כלל לא מקבלים תרומה מעם הארץ, מחשש שמא טימאו אותה, ולכן גם אין חשש שעם הארץ יראה את הכהן מטביל כלי בתוך כלי וייעשה כך בעצמו.
קודש נמי לא נקביל מינייהו!
הגמרא ממשיכה לשאול, ומדוע שנקבל מעם הארץ קודשים, הרי יש לחשוש לטומאתם כמו החשש מטומאת תרומה? אם כן, גם קודשים אין מקום לגזירת עם הארץ שיראה ויטביל כלים בחציצה.
הויא ליה איבה.
עונה הגמרא, כי אמנם החשש קיים גם בקודשים, אבל ''מפני איבה'' שעם הארץ לא ישנא את גזברי הקודשים שלא יסכימו לקבל ממנו, אנו מקילים ומקבלים גם מעמי הארצות קודשים.
תרומה נמי הויא ליה איבה!
חוזרת הגמרא ושואלת, אם כך, נחשוש לאיבה גם בתרומה, שכן אם הכוהן החבר לא יסכים לקבל ממנו תרומות, הוא עלול לשנוא את הכוהנים.
לא איכפת ליה. דאזיל יהיב ליה לכהן עם הארץ חבריה.
מסיימת הגמרא וקובעת כי בתרומה לא נגיע לכלל איבה, שכן יש לעם הארץ פתרון אחר. הוא יכול להביא את התרומה לכהן עם הארץ שפחות מקפיד על נושאי טומאה וטהרה ובכך יבוא על מקומו בשלום.
ומאן תנא דחייש לאיבה - רבי יוסי היא, דתניא, אמר רבי יוסי: מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה - כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו, ושורף פרה אדומה לעצמו.
הגמרא מציינת כי התנא הסובר סברה זו של ''חשש לאיבה'' הוא רבי יוסי שאמר בברייתא כי עמי הארצות נאמנים להביא גם יין לנסך ושמן למנחות במקדש בכל ימות השנה, מחשש שאם לא נקבל מהם יין ושמן, מתוך איבה ושנאה למקדש, הם יעשו במה לעצמם בזמן שנאסרו הבמות, ויקריבו שם קרבן במקום בבית המקדש. כמו כן, עמי הארצות נאמנים גם להביא פרה אדומה לצורך טהרה מטומאת מתים, שאם לא כן, ''כל אחד ישרוף פרה אדומה לעצמו''.
אמר רב פפא: כמאן מקבלנן האידנא סהדותא מעם הארץ, כמאן - כרבי יוסי.
מסיים רב פפא את הסוגיה וקובע כי גם דין קבלת עדים עמי ארצות כיום, מסתמך על סברת רבי יוסי ''משום איבה'', שכן, אם לא נקבלם הם יקימו בתי דינים לעצמם, או שילכו לבתי דין של עכו''ם.