נוהל חזרה לשגרה / רפי זברגר

חגיגה כא ע''א
  

הקדמה 

המשנה הראשונה של הפרק השלישי, אשר החלה בדף הקודם ומסתיימת בתחילת הדף הנוכחי, עוסקת בחומרות של קודש על תרומה. זאת לאחר שלמדנו במשנה האחרונה בפרק הקודם על מעלות (דרגות) הטומאה: חולין, מעשר, תרומה, קודשים וחטאת (מי אפר פרה אדומה). במאמר זה נתמקד בחומרה האחרונה מבין אחת עשרה חומרות של קודש על התרומה.
 

הנושא

האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש, אבל לא לתרומה.
עיקרי הלכות אונן:
• האונן הוא אדם שמת לו אחד משבעת הקרובים שלו (אבא, אמא, בן, בת, אח, אחות ובן/בת זוג) משעה שנודע לו על המיתה ועד הקבורה. מן התורה אוננות נפסקת בקבורה או בסוף יום השמועה, אך חכמים החמירו והוסיפו דיני אבלות גם לאחר הקבורה עד סוף יום, או אם הקבורה נדחתה ליום אחר, עד לאחר הקבורה.
• מן התורה אסור לאונן לאכול קודשים ומעשר אך מותר לאכול תרומה. חכמים החמירו ואסרו גם אכילת תרומה.
עיקרי הלכות מחוסר כיפורים:
• לטמאים מסוג: זב, זבה, יולדת ומצורע יש תהליך טהרה ייחודי הכולל את השלבים הבאים:
o ביום הטהרה הם טובלים במקווה ועד השקיעה נקראים טבול יום ואסור בתרומה וקודשים, אך מותרים במעשר שני.
o לאחר שקיעת החמה ביום הטהרה נקראים ''הערב שמש'' ומותרים בתרומה אך עדיין אסורים בקודשים
o למחרת עליהם להקריב קרבנות ועד להקרבתם הם נקראים ''מחוסרי כיפורים'' (קרבנות ''מכפרים'')
• לאחר הקרבת הקרבנות הסתיים תהליך הטהרה ומותרים מן התורה בכל דבר כמו אדם טהור.
המשנה מלמדת אותנו כי גם אונן לאחר הקבורה, אפילו אם לא נגע במת ונטמא, חייב לטבול במקווה אם אוכל (או נוגע) בקודשים. וכן, מחוסר כיפורים שכבר הקריב קרבנות, ובעצם הקרבתם יצא מסטטוס של מחוסר כיפורים, אבל בכל אופן חכמים החמירו וחייבו אותו לטבול לפני אכילת קודשים.
חומרה זו היא רק לקודשים, אך לא לתרומה, שהרי גם לפני כן היה מותר באכילת תרומה. אונן מותר בתרומה גם לפני הקבורה, וגם מחוסר כיפורים מותר בתרומה לאחר הערב שמש.
 

מהו המסר

מעבר לרצון הכללי של חז''ל להחמיר בקודשים ביחס לתרומה, הרי שאולי ניתן לייחס את התקנות המתוארות לעיל, ל"נוהל מעבר" ממצב אחד למשנהו. שהרי גם אונן עבר טראומה לא קטנה עם מותו של יקירו, וגם טמא באחד מארבעת הטומאות החמורות (זב, זבה, יולדת ומצורע) היו במשך שבעה ימים בתהליך של טהרה מרובה שלבים, ולכן ביקשו חכמים להשאיר עוד נדבך אחד מהלכות שהיו קודם לסיום התהליך, רק כדי לרכך את המעבר מ''תהליך קשה ומורכב'' ל''חיים נורמליים'' ורגילים. לכן מצאו לנכון להחמיר עוד חומרה בדיני קודשים שהם בדרגה גבוהה של קדושה ביחס לכל מעלות הקדושה, גם בשני המצבים הללו.
אם אמנם זו הכוונה, ניתן ללמוד מכאן כיצד יש לבצע ''נוהל חזרה לשגרה'' מכל מיני מצבים לא שגרתיים, המערערים את שלוות הנפש של האדם הרגיל. נוהל זה חייב להיות מדורג ובעל מספר שלבים, על מנת להחזיר לאדם בהדרגה את המטענים הרגשיים שהיו לו באותה תקופה קשה.
לאחר חוויות קשות כאלו קשה מאוד לנחות לחיים רגילים, ולכן גם לאחר שסיימנו את התהליך, עדיין יש מקום להשאיר ''ניצוצות'' של עשייה ייחודית, כפי שקבעו חכמינו בתקנות אלו.
 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]