|
|
הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
כיבוד הורים סביב שולחן שבת
הנושא שבו נעסוק היום הוא רלוונטי מאוד למי שחי בקיבוץ, אבל נכון גם לכל משפחה בזמן שולחן שבת: כאשר מתעורר ויכוח באסיפת חברים או סביב השולחן על כל נושא שהוא, האם הילדים יכולים להגיד דעה הנוגדת לדעת אחד מההורים?
בשבוע שעבר למדנו בדף היומי סוגיה הקשורה להלכות כיבוד אב ואם. הסיפור הזה מופיע גם במסכת קידושין, שם מרוכזים רוב ההלכות של כיבוד ומורא ההורים, אבל האירוע המדובר היה תוך כדי לימוד מסכת סנהדרין, ולכן זה מופיע אצלנו במסכת.
רב יחזקאל למד עם רמי בנו את מסכת סנהדרין, והם הגיעו לדיון על אנשים שיצאו חייבים מבית הדין שחלקם נגזר עליהם למות בשריפה וחלקם נגזר עליהם למות בסקילה, אך הם התערבבו אלו באלו ולא ידוע מי הוא מי. (המציאות התיאורטית קצת קשה להבנה, אבל לא זה הנושא שלנו כרגע...) הרעיון הוא שיש לדון אותם בעונש הקל יותר, אבל ישנה מחלוקת בין ר' שמעון ותנא קמא האם סקילה חמורה יותר משריפה או להיפך:
1. תלמוד בבלי סנהדרין פ, ב
מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה: הנשרפין בנסקלין, רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה, שהשריפה חמורה. אמר ליה רב יהודה: אבא, לא תיתנייה הכי! מאי איריא דשריפה חמורה, תיפוק ליה דרובה נסקלין נינהו! - אלא היכי אתנייה? - הנסקלין בנשרפין, רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה שהשריפה חמורה. - אי הכי אימא סיפא: וחכמים אומרים ידונו בשריפה שהסקילה חמורה, תיפוק ליה דרובה נשרפין נינהו! - התם רבנן הוא דקאמרו ליה לרבי שמעון: לדידך דאמרת שריפה חמורה - לא, סקילה חמורה. אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! לא תימא ליה לאבוך הכי. דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: אבא! עברת על דברי תורה. אלא אומר לו: אבא, כך כתיב בתורה? - סוף סוף היינו הך! - אלא אומר לו: אבא, מקרא כתוב בתורה כך.
מכאן רואים אנו שאסור לבן לומר לאביו שהוא עבר על דברי תורה, ואף לא להפנות אותו לפסוק מפורש בתורה שבו כתוב אחרת ממה שהוא עושה, אלא רק לרמוז לו על כך. ואולם, כאן יש לשאול: כיצד היה רוצה האב שיתנהג בנו במידה והאב טועה? הרי ודאי שיש מקרים שבהם האב מעדיף שיעמידו אותו על טעותו מאשר שישמרו על כבודו! אם אדם עובר על דברי תורה ואינו יודע על כך, האם לא עדיף להוכיח אותו מיד?
שאלה זו קשורה בשאלה האם ניתן בכלל למחול על כיבוד אב ואם. ראשית, נראה מה ההבדל בין כיבוד אב ואם למורא אב ואם:
2. תלמוד בבלי קידושין לא, ב
ת"ר: איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו; כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
רש"י
ולא מכריעו - אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני.
לפי דברי רש"י אסור לאדם לומר 'נראים דברי פלוני', כאשר אותו פלוני חולק על דברי אביו. אבל אם זהו ההסבר, מה ההבדל בין זה לבין סתירת דברי האב? – לכן מביא הטור בשם הרמ"ה הסבר אחר לאיסור להכריע:
3. טור (ר' יעקב בן הרא"ש, המאה ה-13, ספרד) יורה דעה סימן רמ
ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ופירש"י אם היה חולק עם אחד בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני. והרמ"ה כתב: זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו, אלא אפי' נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא, שנראה כמכריע דברי אביו. אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב.
כיצד, באמת, יסביר רש"י את ההבדל בין סתירת דברי אביו לבין להכריע? ה'בית יוסף' מביא שתי תשובות אפשריות לכך: או שיש להבדיל בין מצב שבו אדם חולק על אביו לבד לבין מצב שבו הוא נעזר במישהו אחר שחולק על אביו (אם כי שני הדברים אסורים) או שכוונתו של רש"י היא בדיוק כמו דברי הרמ"ה:
4. בית יוסף (ר' יוסף קארו, המאה ה-16, ישראל) יורה דעה סימן רמ
ומ"ש רבינו שכתב הרמ"ה על פירוש רש"י דלא מכריע את דבריו זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו. י"ל דתרי גווני סותר את דבריו קתני, חד שהוא לבדו סותר את דבריו וחד שהוא מכריע כדברי החולק עליו. ועוד יש לומר דמה שכתב רש"י לא יאמר נראים דברי פלוני על איזה מהם שיאמר שנראים דבריו נתכוין שאפילו כשיאמר שנראים דברי אביו נראה כמכריע את דבריו וכדברי הרמ"ה:
לפי הדברים האלה, לכאורה, כאשר ישנה אסיפת חברים שבה נוכחים הורים וילדיהם, או בעת ויכוח סביב שולחן שבת בכל נושא שהוא, אסור לילדים להביע דעה שונה מזו של אביהם. כמובן שבעת הצבעה בקלפי הם לא יהיו מחוייבים לנהוג כפי שסובר אביהם, אבל אסור יהיה להם להביע בפומבי דעה שונה מזו של אביהם.
ואולם, דברים אלו לא פשוטים כלל: הרי מצינו הרבה תנאים ואמוראים (כגון רבי יהודה הנשיא שחולק על רשב"ג אביו) שחלקו על אבותיהם ואף התווכחו עמם בדבר הלכה! לכן מסביר הרב עפשטיין שיש הבדל בין לחלוק על האב בפניו לבין להביע דעה אחרת שלא בפניו:
5. ערוך השולחן (ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, המאה ה-19, רוסיה הלבנה) יו"ד רמ, יב
תניא בקדושין [ל"א ב] ולא סותר את דבריו ולא מכריעו ופירש"י אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני עכ"ל והטור כתב בשם הרמ"ה דזה א"צ דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקין ישיב עכ"ל. וגם אסור לומר נראין דברי פלוני שזהו ג"כ כסותר דברי אביו. [ש"ך סק"ב] וכל זה הוא רק בפניו, אבל שלא בפניו הרי מצינו בגמ' שר' אלעזר בר' שמעון חולק על אביו [שבת מ"ד א] ומר בר רב אשי אמר הא דאבא דקטנותא היא [גיטין כ"ט ב] והרמב"ם חולק על אביו בפי"א משחיטה דין י' ע"ש והטור חולק על הרא"ש ואיך אפשר לומר שאין לחלוק בדינים על אביו הלא תורת ד' היא והיא תורת אמת ואין מחניפין בה, ואפילו בפניו יכול הבן לפלפל עם האב ולהקשות ולתרץ ולהעמיד ההלכה על מכונה והרבה בגמ' שהבן הקשה לאביו ותירץ לו וכך דרכה של תורה. ויש מי שאומר דלסתור דבריו אסור אף שלא בפניו [ש"ך שם] ותמיהני מהך דמר בר רב אשי שהבאנו אלא בפניו אסור לומר בלשון סתירה שאינו מדרך הכבוד אלא ישא ויתן עמו עד שיודה זל"ז וגם אם הבן נשאר בדעתו שאינו כן יחזיק זו בלבו ולא יאמר לו מפורש אין נ"ל כדבריך:
הש"ך, אם כן, סובר שאסור לחלוק על דברי האב אפילו שלא בפניו, ואילו ערוך השולחן סובר שאפשר לחלוק על אביו שלא בפניו, אבל אסור לומר לו זאת בפניו.
ואולם, הט"ז אומר שאפילו אם אדם חולק על אביו שלא בפניו, יש לעשות זאת תוך פגיעה מינימלית בכבודו של אביו, ולכן אם יש מי שדעתו מסכימה עם דעת האב, לא יאמר הבן שהוא חולק על אביו, אלא יאמר שהוא חולק על אותו אחד שדעתו מסכימה עם דעת אביו:
6. ט"ז (ר' דוד הלוי סג"ל, המאה ה-16, פולין) יורה דעה סימן רמ ס"ק ג
נראין דברי אבא. - בטור סיים שנראה כמכריע דברי אביו אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב עכ"ל והא דמצינו בטור ח"מ שהטור חולק עם אביו כמה פעמים היינו שלא בפניו כמו שכתב כאן דוקא בפניו אסור ומ"מ נ"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה להוכיח ולכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה
כל הדברים הללו עסקו באדם שחולק על אביו בענייני תורה. השאלה היא האם הדברים האלה נכונים גם באסיפת חברים, במחלוקת פוליטית או בכל נושא אחר. בשאלה זו יש צדדים לכאן ולכאן:
מצד אחד, אולי האב מוחל על כבודו כדי שלא לעבור על דברי תורה, אבל אין זה אומר שהוא מוחל על כבודו גם לעניינים שבעלמא. התורה היא תורת אמת, ואין להחניף בה לאף אחד, אבל אולי בדברים אחרים אסור לאדם לחלוק על אביו.
אבל מצד שני אם אדם חולק על אביו בעניינים שבפוליטיקה אולי זו בכלל לא פגיעה בכבודו של אביו, כי אלו דברים לא חשובים כל-כך, ורק בדברי תורה, שמדובר בעניינים שברומו של עולם, הבעת דעה אחרת מזו של האב נחשבת פגיעה בכבוד האב.
שתי האפשרויות הללו הובאו ב'ערוך השולחן', שבסופו של דבר הסיק שאין לחלוק על האב גם במילי דעלמא. יחד עם זאת כותב ערוך השולחן שאם האב מבקש לשמוע את דעתו של הבן, הוא רשאי לומר את דעתו גם אם זו שונה מדעתו של האב:
7. ערוך השולחן (ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, המאה ה-19, רוסיה הלבנה) יו"ד רמ, יג
ויש להסתפק במילי דעלמא אם רשאי לסתור דבריו ולהכריע. ואולי דווקא בתורה הוי העדר הכבוד ולא במילי דעלמא, או להיפך דכיון דאפילו בדברי תורה אסור, כ"ש במילי דעלמא, וכן נראה עיקר. ודבר פשוט הוא שאם אביו אומר לו רצוני לשמוע דעתך איך הוא צריך שיאמר לו כפי הנראה לו הן בדברי תורה והן במילי דעלמא אפילו כשדעתו הפוכה מדעת אביו.
ואולם, צריך להבין מדוע דבר זה הוא פשוט כל-כך? האם האב יכול למחול על המצוה הזו? לכאורה הדבר הזה תלוי בשאלה שנידונה בגמרא, האם אב שמחל על כבודו כבודו מחול:
8. תלמוד בבלי קידושין לב, א
א"ר יצחק בר שילא א"ר מתנה אמר רב חסדא: האב שמחל על כבודו - כבודו מחול, הרב שמחל על כבודו - אין כבודו מחול; ורב יוסף אמר: אפי' הרב שמחל על כבודו - כבודו מחול, שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם". אמר רבא: הכי השתא, התם הקדוש ברוך הוא עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא - מחיל ליה ליקריה, הכא תורה דיליה היא? הדר אמר רבא: אין, תורה דיליה היא, דכתיב: "ובתורתו יהגה יומם ולילה". איני? והא רבא משקי בי הלולא דבריה, ודל ליה כסא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע וקמו מקמיה, לרב מרי ולרב פנחס בריה דרב חסדא - ולא קמו מקמיה, איקפד ואמר: הנו רבנן - רבנן, והנו רבנן לאו רבנן? ותו, רב פפא הוה משקי בי הלולא דאבא מר בריה, ודלי ליה כסא לר' יצחק בריה דרב יהודה ולא קם מקמיה, ואיקפד! - אפילו הכי, הידור מיעבד ליה בעו.
מוכח מכאן, אם כן, שהאב יכול למחול על כבודו, ולכן אם הוא מבקש מבנו שיאמר את דעתו הוא מוחל על כבודו וניתן גם לומר דעה שונה מזו של האב. אבל השאלה היא האם כאשר הבן אומר דעה שונה מזו של אביו, הוא עובר רק על כבוד אביו או גם על מוראו? בשאילתות מובא חילוק בעניין זה:
9. שאילתות (רב אחאי גאון, המאה ה-8, בבל) פרשת משפטים שאילתא סא
וכן אמרי' האב שמחל על כבודו כבודו מחול הני מילי כבודו אבל הכאתו וקללתו לא.
כך פוסק גם הרמב"ם להלכה, שגם דיין או נשיא יכולים למחול על כבודם, אבל הם לא יכולים למחול על קללתם, ולכאורה הוא הדין גם לגבי האב:
10. רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כו
אע"פ שיש לו לדיין או לנשיא למחול על כבודו אינו יכול למחול על קללתו, וכן שאר העם אע"פ שמחל המקולל מלקין את המקלל שכבר חטא ונתחייב.
השאלה שעלינו לברר היא האם מי שמביע דעה שונה מזו של אביו עובר על כבודו של האב (ואם כן האב יכול למחול על כך) או שהוא יותר דומה למקלל את אביו (שעל כך האב לא יכול למחול)?
ואולם, ישנה סוגיה אחרת שממנה מוכח שהאב יכול למחול גם על פגיעה בכבודו, שהרי בן סורר ומורה, שעליו נאמר בתורה שהוא אינו שומע לקול אביו ולקול אמו, ודאי אינו עובר רק על כבוד אביו ואמו אלא גם על מורא אביו ואמו, ובכל זאת הגמרא אומרת שההורים יכולים למחול לו:
11. תלמוד בבלי סנהדרין פח, א
דאמר רבי יאשיה: שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים. בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - מוחלין לו. וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, על זקן ממרא - לא הודו לי, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל!
לכאורה צריך לומר שיש הבדל בין קללה של האב, שעליה הוא לא יכול למחול, לבין פגיעה אחרת בכבודו, כגון אי ציות, שעליה האב יכול למחול. בסוגיה נוספת שנלמד בשבוע הבא מוכח לכאורה שגם על פגיעה פיזית האב אינו יכול למחול:
12. תלמוד בבלי סנהדרין פד, ב
דאיבעיא להו: בן מהו שיקיז דם לאביו? רב מתנא אמר: "ואהבת לרעך כמוך". רב דימי בר חיננא אמר: "מכה אדם" "ומכה בהמה", מה מכה בהמה לרפואה פטור - אף מכה אדם לרפואה פטור. רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל, והוה ליה שגגת איסור. - אי הכי אחר נמי! - אחר - שיגגת לאו, בנו - שגגת חנק.
לכאורה מוכח מכאן שהאב אינו יכול למחול על פגיעה פיזית בו – כמו גם על קללתו.
ואולם, ה'מנחת חינוך' סובר שהאב יכול תמיד למחול על כבודו, ורק אם כבר היתה פגיעה בכבודו הוא לא יכול בדיעבד למחול עליה. את הסוגיה הזו הוא מסביר בכך שהבן רוצה להקיז דם לאביו ללא הסכמת האב:
13. מנחת חינוך, (ר' יוסף באב"ד, המאה ה-19, אוקראינה) מצוה מח אות ג
נראה לענ"ד דזה שחייבה התורה במכה אביו ואמו או בחבירו היינו דוקא בלא רשות, אבל אם אביו ואמו או חבירו אומרים לו שיכם או שיקללם, אינו עובר בלאו הזה ואינו חייב מלקות ולא מיתה... דוקא אם כבר קילל כיון שכבר עבר עבירה לשמים אין המחילה מועלת, אבל כשנותן רשות מתחילה לקלל אין כאן עבירה כלל, וכן כאן גבי מכה... ומה דמבואר כאן בש"ס דאיבעיא לענין להקיז דם היינו שלא ברצון אביו, ומ"מ מסקינן דפטור כיון דהיא לרפואה. וכן הנהו אמוראי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ, היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו, אבל אם אביו מוחל ומְצַוה להכותו נראה דאינו חייב כלל, וכן בחבירו, ואינו עובר כלל. ואע"פ שלא מצאתי זה מפורש, מכל מקום הסברא נותנת כן, כן נראה לענ"ד ברור.
ישנה סוגיה נוספת שממנה ניתן להוכיח כי האב יכול למחול גם על פגיעה בו, שהרי רב הונא קרע בגדים בפני בנו וכשהגמרא שאלה האם הוא לא מכשיל אותו כי הבן עלול לצעוק על אביו, ענתה הגמרא שהוא מחל על כבודו:
14. תלמוד בבלי קידושין לב, א
דרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה, אמר: איזול איחזי אי רתח אי לא רתח. ודלמא רתח, וקעבר א'לפני עור לא תתן מכשול'! - דמחיל ליה ליקריה.
ואכן, מהסוגיה הזו מוכיח גם החיד"א שהאב יכול למחול על כבודו ועל מוראו מראש:
15. ברכי יוסף, (ר' חיים יוסף דוד אזולאי, המאה ה-18, חברון) יו"ד רמ אות יג
כתב בספר אמרי נועם פרשת קדושים דדוקא כבודו מחול אבל אין מוראו מחול. והרב משכנות יעקב דף קעא דחה דבריו והסכים דגם המורא יכול למחול. כך מצאתי כתוב בזכרונותי. ואין ספר משכנות יעקב כעת אצלי... וכן יש להביא ראיה מהא דאמרינן פ"ק דקדושין דף לב "רב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה אמר איזיל איחזי אי רתח אי לא רתח - ודילמא רתח וקעבר אלפני עיור!? - דמחיל ליה ליקריה". ופירש"י ודילמא רתח ואמר לאבוה מידי ברתיחה עכ"ל ופשיטא דאי אמר מידי לאבוה ברתחיה עבר על מורא אב דמורא הוא לא סותר את דבריו וכל שכן לדבר כנגדו זה בכלל מורא הוא, ועל זה משני הש"ס דמחיל ליקריה משמע דאף כי לימא מידי דקעבר על מורא אב כבר אביו סלח כזאת ומוראו מחול.
הרב רפאל אויערבך, שהיה רבו של קיבוץ שעלבים, פרסם שתי שאלות של כיבוד הורים בחיי הקיבוץ. הראשונה עסקה בדיוק בשאלה ששאלנו בתחילת דברנו, והשניה עסקה בשאלה האם מותר לקרוא לחמיו ולחמותו בשמם הפרטי. וכך כותב הרב אויערבך (המאמר פורסם גם בתחומין וגם בקובץ מאוחר יותר שנקרא 'הקיבוץ בהלכה'):
16. הרב רפאל אויערבך, כיבוד הורים בקיבוץ, תחומין ב עמוד 286
אורח החיים הקבוצי, במתכונתו השיתופית-שיויונית ובהווי המיוחד שבו, מעורר לא-אחת שאלות הלכתיות הנובעות מאופיה החדשני של צורת-חיים זו. השאיפה לבנות חברה שיתופית המושתתת על יסודות ההלכה, מחייבת התייחסות לכל שאלה ובעיה, והגישה לפתרונן של השאלות - חייבת להיות מתוך הכרת המציאות המיוחדת שבחיי הקבוץ. כבר נכתבו בעבר מאמרים אודות השותפות הממונית והנובע ממנה, הממסד הקבוצי (אסיפת החברים וכו') ועוד, אך - כמדומני - עדיין לא נכתב מחקר תורני מקיף על כל ההיבטים ההלכתיים - השקפתיים של אורח החיים הקבוצי, ובודאי שיש מקום לעבודה שכזו לאחר קיומן של קבוצות וקבוצים דתיים זה עשרות בשנים.
שני הבירורים המתפרסמים בזה (מתוך "השלהבת שלנו" - עלון קבוץ שעלבים) - המהווים "זוטות" במכלול השאלות ההלכתיות בקבוץ - אופיניים להווי הקבוצי המיוחד, בו - באורח טבעי, מוסרות מחיצות רבות הקיימות במסגרות אחרות, וכתיבת הבירורים נעשתה מתוך ידיעה והנחה, שהסרת המחיצות לא באה מתוך רצון לזלזל במוסכמות ובכבוד הורים, אך יחד עם זאת, מתוך הכרה ברורה שכל אורח-חיים חייב להתאים את עצמו לנתיבות ההלכה, ולא להיפך. אלו הן דוגמאות בלבד, וכאמור - יש מקום לבירור יסודי ומקיף בסוגיה מיוחדת זו על כל היבטיה.
א. כיבוד הורים באסיפת חברים
שאלה: האם מותר לבן להביע באסיפת-חברים דעה המנוגדת לדעת אביו?
...מסקנת הדברים
א. אסור לבן לסתור דברי אביו - בין שחולק עליו ובין שמסייע לאחר החולק על אביו, ודוקא בפניו אסור, אבל שלא בפניו - מותר (ודעת הש"ך, דאף שלא בפניו - אסור).
ב. אסור לבן להכריע דברי אביו, ואפילו לומר "נראין דברי אבא". ולדברי הכל דבר זה אסור דווקא בפניו, אבל שלא בפניו - מותר.
ג. הבא לסתור דברי אביו שלא בפניו, ויש אחר האומר כאביו - לא יזכיר שם אביו, אלא שם האחר, וזהו כבודו של אביו.
ד. מותר לבן לשאת ולתת עם אביו בהלכה עד שיודה זל"ז, ואם סבור הבן שדעתו נכונה ואביו לא סבור כך - יחזיק הבן דעתו בלבו ולא יאמר לאביו במפורש "אין נראה לי כדבריך".
ה. גם במילי דעלמא - אסור לסתור דברי אביו או להכריעו, ככל האמור לעיל בד"ת.
ו. אם אביו מבקש לשמוע דעתו, צריך לאומרה לו - הן בד"ת והן במילי דעלמא - אף אם היא מנוגדת לדעת אביו. ונראה, שגם בענין זה מותר לאב למחול על כבודו.
ז. נראה, שחתן רשאי לחלוק על דברי חותנו, ובלבד שיעשה זאת בכבוד ובדרך ארץ.
|
