טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
קלח של כרוב הניח לנו אבא – כרוב
"אמר ר"ש בן תחליפא: קלח של כרוב הניח לנו אבא, והיינו עולים ויורדים בו בסולם. ודם ענב תשתה חמר. אמרו: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא מביא ענוה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה כפטוס גדול, ועציו מסיקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנאמר: ודם ענב תשתה חמר, אל תקרי חמר אלא חומר" (כתובות, קיא ע"ב).
שם עברי: כרוב עלים שם באנגלית: Kale שם מדעי: Brassica oleracea var. Acephala
שם נרדף במקורות: קולסי כרוב
נושא מרכזי: מהו הקלח של הכרוב?
לריכוז המאמרים שנכתבו על הכרוב הקש/י כאן.
אם ברצוננו לקבוע את זהות הכרוב בספרות חז"ל עלינו לברר קודם לכל מהם הזנים שהיו ידועים בעת העתיקה משום שהמופעים הרבים הקיימים היום פותחו רק בתקופות מאוחרות יותר. בתקופה הקלאסית שלטו צורות בעלות גבעול שבראשו עלים. תיאופרסטוס (287-372 לפנה"ס) הזכיר שלושה סוגים של כרוב: כרוב בעל עלים מסולסלים, בעל עלים חלקים וזן בר. פליניוס הזקן (79-23) דיווח על זנים רחבים יותר שייתכן וכללו גם מופעים בעלי גבעול קצר (עלים חופפים למשל כרוב ראש) ודמויי ברוקולי. הזנים כרובית וכרוב ניצנים הופיעו הרבה יותר מאוחר. ייתכן ואכן בספרות חז"ל יש התייחסות לשני המופעים כלומר כרוב בעל גבעול וכרוב "ראש". מתוך הקשר הסוגיה ניתן להסיק באיזה משני המופעים היא עוסקת.
מתאורי הכרוב בחלק מהסוגיות משתמע שהכרוב היה כרוב העלים בעל הגבעול המפותח (קלח) שבראשו צמחה שושנת עלים (ראו בתמונה 1). זן זה נקרא ברומית "קאוליס" ובלשון המשנה קולסי כרוב. תאור הכרוב בסוגייתנו רומז על כרוב בעל גבעול משום שניתן היה לעלות ולרדת ממנו בעזרת סולם. כבמקומות אחרים בש"ס ניתן לשער שמדובר בגוזמה (על הגוזמאות בגמרא ראו ב"הרחבה") אך ייתכן והיא מבוססת על העובדה שלכרוב עשוי להיות קלח ארוך. אחד מזני הכרוב הקרוב ל – kale הוא Collard greens שגבעולו עשוי להגיע ל – 2 מ'. בתמונה 2 ניתן לראות פרט מהאיים הקנריים שעל פי המפרסם הוא מכונה "עץ כרוב". ההסבר שניתן לגודל זה הוא בהיעדר ימי קרה באיים ואם כן לא מן הנמנע שבתקופות מסויימות יגדל כרוב כזה גם באזורנו.
קלח כרוב
קלח הכרוב הוא גבעול כרוב העלים כפי שניתן להסיק מתוך כמה מההקשרים בהם הוא מוזכר. נאמר בגמרא בפסחים (לט ע"ב): "... אמר רבי יוסי ברבי חנינא: קלח של כרוב שהוקשה - מרחיבין לו בית רובע. אלמא: כיון דסופו להקשות - יהבינן ליה רווחא טפי". החלק המתקשה הוא גבעול הכרוב המתרחב והופך לעצי במשך הזמן (ראו בתמונה 1) ולכן יש להרחיק ממנו בית רובע. רש"י: "להקשות - קלח שלה נעשה עב". לא יתכן לומר שהכוונה במונח קלח היא לכל הצמח משום שלאחר התקשותו אין משאירים אותו בקרקע ואין מקום לקבוע עבורו דיני הרחקה. על הקלח אנו לומדים גם מדברי רבי שמעון בר תחליפא (כתובות, קיא ע"ב): "קלח של כרוב הניח לנו אבא, והיינו עולים ויורדים בו בסולם". רש"י בביצה (ג ע"ב) מפרש: "קולחי - קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן, וכרוב של ארץ ישראל היה גדול כאילן, כדאמרינן בכתובות". אנו מוצאים בפירושו אבחנה בין הקלחים ובין העלים. כך מפרש גם המאירי (שם): "וקילחי כרוב והוא שיש במיני הכרוב שאין להם קלחים (למשל כרוב "ראש") ומין זה גדל קלח גדול עם העלה והוא החשוב שבמינו וכו'". ראיה נוספת לכך שהקלח הוא הגבעול בלבד ניתן למצוא בגמרא בגיטין (לז ע"א): "תנן התם: אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע, אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהו. וכמה כל שהו? אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו קלח של כרוב". קלח הכרוב סימל שטח קרקע קטן ודבר זה יכול להתקיים רק כאשר ההתייחסות היא לגזע בלבד.
הגדרת המונח קלח עשויה לסייע להבנת אופן קיום מצוות המרור המופיע בגמרא בפסחים (שם): "יוצאין בהן בין לחין בין יבשין כו': אמר רב חסדא לא שנו אלא בקלח, אבל בעלין לחין אין, יבשין לא". כנראה שגם כאן הכוונה לגבעול נוקשה שממנו יוצאים העלים. הקלח הוא כנראה הגזע כפי שניתן להבין מהירושלמי (וילנא, כלאים פ"ה הל' ז'): "תני רבי חיננא בר פפא: את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק. התיבון הרי הכרוב הרי הוא עולה מגזעו. כאן בודאי כאן בספק".
מקור ממנו ניתן להסיק על מבנה הכרוב הוא הגמרא במנחות (סו ע"א): "מתניתין: קצרוהו ונתנוהו בקופות, הביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצות קלי, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: בקנים ובקולחות חובטין אותו, כדי שלא יתמעך" (מנחות, סו ע"א). על משמעותן של ה"קולחות" אנו לומדים מפירושי רבינו גרשום ורש"י בסוגיה. רבינו גרשום: "וחכמים אומרים בקנים ובקולחות של כרוב חובטין את הדגן מן הקש מפני שהן דבר קל ואין להן כובד". רש"י: "וחכמים אומרים - בתחילה חובטין אותו ולא כדרך תבואה יבשה שחובטין אותן במקל שקורין פליי"ל אלא בקנים לחים ובקולחות, בקלח של כרוב כדי שלא יתמעך ואח"כ מקיימין בו מצות קלי". ההקבלה בין הקנים הלחים והקולחות מצביעה על מבנה הקלח המאורך הדומה לקנים. ברור שאין אפשרות לחבוט בעזרת "כרוב ראש" או בעזרת העלים. למשימת הדישה נלקחו מוטות (קנים או קלחים) שמחד גיסא ניתן להכות בעזרתם ומאידך גיסא היו רכים על מנת שלא למעוך את השעורים. הבעיה הנגרמת מהמעיכה היא הקושי להפריד לאחר מכן את המוץ מהגרגירים (רבינו גרשום) או בכך שהגרגירים נשברים ולא מתקיימת מצוות "אביב".
הרחבה
על הגוזמא במקורות אומר רבא: "תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא: גוזמא. השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא: גוזמא. אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי - הא דאמרן, דברה תורה לשון הואי - ערים גדולות ובצורות בשמים, דברו נביאים לשון הואי ותבקע הארץ לקולם - אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל, בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח גפן ופרוכת" (חולין, צ ע"ב). דוגמה נוספת אנו מוצאים בגמרא בערכין (יא ע"א): במתניתא תנא: היא אמה, וגבוה אמה, וקתא יוצא הימנה, ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך, מתניתא גוזמא". על יוסף מוקיר שבת מספרת הגמרא (שבת, קיט ע"א): "... אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא". הוא מכר את המרגלית בשלוש עשרה עליות מלאות בדינרי זהב. מפרש רש"י: "תריסר עיליתי דדינרי - עליות מלאות דינרי זהב, וגוזמא בעלמא הוא, כלומר: הון עתק מאד, כך פירש רבינו הלוי, וכן בכל מקום, כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין צה, ב), וכן תליסר טבחי דלעיל".
מקורות עיקריים:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 81-82).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 100.
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 86).
לעיון נוסף:
הרב מרדכי הוכמן, שמואל והכרוב הרפואי.
סיום הדף היומי ב"צל הכרוב" בקיבוץ שדה אליהו. מצגת שהכין חנוך פלסר. ראו כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
