להבין שאיננו מבינים / רפי זברגר

חגיגה יב ע''ב
 

הקדמה

במסגרת הדיונים על ''מעשה בראשית'' אשר למדנו במשנה הראשונה של הפרק השני כי אין" לעסוק בהם בשניים", דנה הגמרא על מאפיינים מסוימים של מעשה בראשית. בין היתר חולקים חכמים ביחס לפסוק הראשון בתורה (בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ) מה קדם למה, שמים לארץ או ארץ לשמים. ישנן ארבע דעות שלכל אחד יש פסוק מסייע. בית שמאי סוברים כי השמים קדמו, בית הלל חולקים וסוברים כי הארץ קדמה. חכמים סוברים כי שניהם נבראו יחדיו, וריש לקיש מנסה לאחד בין ההסברים (כדי לא להשאיר את הפסוקים בסתירה אחת לשנייה) מסביר כי כשנבראו ברא הקדוש ברוך הוא את השמים בתחילה, אך כאשר ''נטה'' אותם במקומם, נטה את הארץ תחילה ואחר כך את השמים.
בהמשך, מפרשת הגמרא גם את הפסוק השני בספר בראשית, ועל כך נרחיב במאמרנו.
  

הנושא

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: מכדי בשמים אתחיל ברישא, מאי שנא דקא חשיב מעשה ארץ?
שואלת הגמרא, והרי בפסוק הראשון בתורה הקדימו שמים לארץ (לעיל), ומדוע אם כן מקדימה התורה בפירוט הארץ בתחילה?
תנא דבי רבי ישמעאל: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: השכימו לפתחי. השכים ומצא נשים ואנשים, למי משבח - למי שאין דרכו להשכים והשכים.
בבית מדרשו של רבי ישמעאל ניתנה תשובה לשאלה במשל מעניין ומלמד. כאשר מלך קורא לבוא אליו לפתח ביתו השכם בבקר, ולמחרת בבקר מצא שהשכימו ובאו הנשים והאנשים יחדיו, הרי הוא משבח יותר את הנשים שאין דרכם לבוא, ואין דרכם להשכים. כך גם השמים והארץ אשר נמשלו לזכר ונקבה. השמים הם הזכר, שם נמצאים המלאכים ושרפי קודש, בעלי רוחניות גבוהה, וזריזים לעשות רצון קונם, גם כיוון שאין להם יצרים וחומר המעכבים אותם. לעומתם, בארץ נמצאים יצורי אנוש, הקרוצים מחומר, וממילא גם ''כבדים'' יותר מלעשות רצון אביהם שבשמים. לכן, כאשר ''מצא'' הקדוש ברוך הוא יושבי הארץ הזריזים לפעול ולעשות, הרי יש לשבחם ולפארם בתחילה.
באופן דומה מתאר זאת רש''י:
הכא נמי דקרא לשמים תחלה, הוה ליה ארץ אין דרכו להשכים, ועוד: שכל מעשה ארץ מתונים, ומעשה שמים במהירות, וזו השכימה עמה, שנבראו כאחת - לכך התחיל לספר מעשיה תחלה.
• הקדוש ברוך הוא קרא תחילה לשמים (בפסוק הראשון: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ), ובכל אופן ''השכים'' הארץ להיבראות. לכן ''מגיע'' לארץ להיות ראשון בפירוט הבריאה.
• למרות שמעשי השמים מהירים וזריזים, לעומת מעשי הארץ ''המתונים'', הקדימה הארץ ''להשכים'' עם השמים, לכן התחילה התורה בתיאור מעשיה.
מצאנו פירוש מעט שונה בפירוש אגדות של רבי עזריאל:
פירוש הדבר, מפני שעיקר שניהם אחד, ואין משיג שבח הזך שבהם והדק, התחיל לדבר מן הגס העכור משניהם, ומתוך שבח הגס יש לנו להכיר שבח הדק, ויש לומר, אם הגס העכור מן הזך אינו נתפס וניכר, היאך ייתפש בהכרת הזך הרק ובדקות יתר.
כדי "להבין שאנחנו לא מבינים" את ''השמים הדקים'' מתחילים לדבר על "הארץ הגס", ובכך מקבלים פרופורציות על הדברים העליונים שאין לנו הבנה בהם, זו הסיבה שהתורה מתחילה לדבר על הארץ.
 

מהו המסר

• כמה מעלה טובה היא הזריזות. גם אם לא מצופה מאיתנו לעשות ולבצע (כמו הארץ שהייתה שנייה לקריאת ה') ובכל אופן מזדרזים ועושים, הרי שבנוסף לעצם העשייה המבורכת, יש גם שכר והערכה רבה על כך.
אנו יודעים ומכירים את הקושי בקניית מידת הזריזות, כפי שמתואר יפה על ידי הרמח''ל בספרו ''מסילת ישרים'' (פרק ו'): כמו שצריך פקחות גדול והשקפה רבה להינצל ממוקשי היצר ולהימלט מן הרע שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו כן צריך פקחות גדול והשקפה לאחוז במצות ולזכות בהם ולא תאבדנה ממנו.
ואולי זהו הדבר שהתורה רומזת לנו כבר בתחילתה: הוו זריזים לכל דבר, ובעיקר לדבר שבמצווה.
• לא מעט מקרים אנו מתקשים להבין שאיננו מבינים. מתווכחים בלהט על נושא מסוים, מביעים דעות, ולפעמים אף מציגים עובדות ללא בדיקה וללא ידיעה מספקת על מהימנותם. כדי להגיע לתובנה החשובה שאיננו מבינים מספיק, אנו נדרשים לפעמים לעסוק בעניינים שלכאורה יותר ברורים ויותר בהירים, ואם גם אותם אנו לא מבינים ומכירים, יותר קל להגיע למסקנה שהדברים נשגבים מבינתנו. גם זאת רמזה לנו התורה בהקדימה את מעשי הארץ למעשי השמים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]