ויש נספה בלא משפט / חגיגה ה ע"א
יהודה רוזנברג
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בדפים ד-ה עוסקת בפסוקים המבטאים את מידת הדין המתוחה על כל נברא ובקושי לעמוד בפניה. בין הפסוקים הללו מציינת הגמרא את הפסוק "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי יג, כג), ולומדת ממנו שלעיתים אדם מסתלק מן העולם קודם הזמן הראוי לו. כדוגמה לכך מביאה הגמרא סיפור מפתיע על שליחו של מלאך המוות, שנשלח לקחת אישה אחת אך 'התבלבל' ולקח אישה אחרת בעלת שם דומה, שהעמידה עצמה בסכנה באותה שעה.
הגמרא ממשיכה ומתארת כיצד נוהג מלאך המוות כאשר מתרחשת תקלה מעין זו:
"והכתיב 'דור הלך ודור בא'! אמר: דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא, והדר משלימנא ליה לדומה...
סוף סוף שניה מאי עבדת? אמר: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה – מוסיפנא להו ליה, והויא חלופיה".
הגמרא מתמודדת עם שתי בעיות הנוצרות בעקבות מקרים מעין אלה: ראשית – לכל אדם יש השנים הראויות לו, ואי אפשר לאוספו לשמיים קודם זמנו, ומלבד זאת – השנים עצמן הן טובה שהייתה אמורה לרדת לעולם, ואי אפשר לנוטלה בלא לחלוק אותה לבני האדם. התשובה לשאלה הראשונה היא שהמתים שנלקחו קודם זמנם אכן יעמדו בדינם ויזכו לגורל הראוי להם לפי מעשיהם רק כשיכלו הימים שנקצבו להם מראש, והתשובה לשאלה השנייה היא ששנותיהם של המתים הללו אינן אובדות אלא מחולקות לתלמידי חכמים המעבירים על מידותיהם.
דברים אלו מעוררים בקורא אי נחת רבה: הייתכן שאדם ימות בלא חטא, רק בשל טעות שמימית?
הראשונים הציעו תשובות שונות לשאלה זו, ואנו נזכיר את תשובתו של רבנו יונה, העולה אגב דיון בהלכות ברכת המזון. הגמרא במסכת ברכות (מו ע"א) מפרטת את סדר ברכת המזון בבית האבל: "הטוב והמטיב, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט...". התוספות על אתר הביאו מחלוקת בנוגע לביטוי "לוקח במשפט" הנזכר בגמרא:
"ופירש בה"ג דאין לומר במשפט, דקיימא לן... דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון, ומיהו בכך אין למחקו".
על פי הגהתו של בעל הלכות גדולות, יש להימנע מלומר "לוקח במשפט" משום שלעיתים הקב"ה לוקח נפשות שלא במשפט, כפי שעולה בסוגייתנו. התוספות חלקו על כך וסברו שאין לשנות מן הנוסח שבגמרא, אך לא ביארו מדוע, ובפירוש תלמיד רבנו יונה לסוגיה זו הובא הסבר לדבר:
"שאע"פ שיש מיתה בלא חטא, כל דרכיו משפט, והוא יודע למה עושה כן".
רבנו יונה קובע שמוות בלא חטא אינו בהכרח מוות בלא משפט, ואף על פי שיש מיתה בלא חטא, גם מיתה כזו יסודה בחשבונותיו של הקב"ה, שכל דרכיו משפט. אפשר שלדעתו השגחת ה' על בני האדם עשויה להיות לעיתים במידה הכוללת את הציבור או כמה פרטים יחדיו, והאחד עלול למות בלא חטא שלו עצמו, משום שכך ראוי לפי חשבונו של הקב"ה לקבוצה כולה.
אומנם, על פי זה קשה להבין את הסיפור בסוגייתנו, שממנו נראה שהאישה המדוברת מתה אך ורק בגלל טעות. אומנם, יש לשים לב שגם הטעות הזו אינה טעות של הקב"ה חלילה, אלא כביכול טעות של אחד ממשרתיו הפחותים – שליחו של מלאך המוות. אפשר שיש להבין את הדברים לאור דבריו של הרמב"ם (מורה הנבוכים ג, יז ועוד), שקבע שרוב בני האדם אינם זוכים להשגחה פרטית, אלא להשגחה כללית בלבד.
[לא נרחיב בכך, אך במקום אחר – מורה הנבוכים ג, כד – קבע הרמב"ם שהלכה כדעת רוב החכמים, שאין מיתה בלא חטא, בניגוד לעולה מסוגייתנו.]
על פי הסבר זה ייתכן שזהו פירושו של הסיפור המובא בסוגייתנו: האישה שמתה בלא עיתה אכן לא הייתה במדרגה הראויה להשגחה פרטית, והיא מתה משום שפשעה בהקפדה על שלומה והעמידה את עצמה בסכנה. גם הנהגה זו היא חשבונו של מקום, אף שלפיה המוות אינו בהכרח תוצאה של חטא.
אומנם, לפי זה יש לשים לב גם לחלק הבא בסיפורו של מלאך המוות. ראשית, מלאך המוות נדרש להעניק את השנים שנלקחו שלא בצדק לאנשים אחרים, והוא מעניק אותם למי שמעביר על מידותיו – כפי שיש נספה בלא משפט, כך הקב"ה מעביר על מידותיו וגומל חסד למי שנוהג לפנים משורת הדין. העובדה שבעולם הזה שורת הדין אינה באה תמיד לידי ביטוי מלא עשויה לפעול גם לטובת האדם, והיא מאפשרת הנהגה של 'לפנים משורת הדין'.
בנוסף, מלאך המוות מסביר שעל אף שהאישה מתה בלא עיתה, היא יכלה להילקח לבית עולמה ולעמוד לגורלה רק בשעה שנקבעה לה מבראשית, ועד אז היא הייתה במעין 'חדר המתנה' שמימי – "רעינא להו עד דמלו להו לדרא". על אף שמתחת לשמש יש נספה בלא משפט, למעלה מן השמש הכול מדויק בתכלית השלמות, ואיש אינו מקבל דבר מלבד המגיע לו על פי דין. שם מדקדק הקב"ה בחשבונו של כל אדם, וסוף דבר שהכול יכירו שהקב"ה הוא א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.
